ב. יש לשאת עדות על היבט האמת הנוגע לשלושת שלבי העבודה של האופן שבו אלוהים מושיע את האנושות2. עליכם להכיר את התכלית והמשמעות של כל אחד משלושת שלבי עבודתו של אלוהים.
(1) מטרתה ומשמעותה של עבודתו של אלוהים בעידן החוק
העבודה שיהוה עשה בבני ישראל ביססה בקרב האנושות את מקורו הארצי של אלוהים, את המקום הקדוש שבו היה נוכח. הוא הגביל את עבודתו לבני ישראל. בתחילה, הוא לא עבד מחוץ לישראל. הוא בחר עם מתאים כדי להגביל את היקף עבודתו. ישראל הוא המקום שבו אלוהים ברא את אדם וחווה, ומאדמת המקום הזה ברא יהוה את האדם; זהו בסיס עבודתו על פני האדמה. בני ישראל, שהם צאצאיהם של נוח ושל אדם, היו היסוד לעבודתו של יהוה על פני האדמה.
החשיבות, התכלית והשלב של עבודתו של יהוה בישראל היו תחילת עבודתו על העולם כולו, כשהוא מתרחב באופן הדרגתי לאומות אחרות ממרכז עבודתו, בישראל. זהו העיקרון שלפיו הוא עובד ברחבי התבל – לכונן דגם ואז להרחיב אותו עד שכל אנשי התבל יקבלו את בשורתו. בני ישראל הראשונים היו צאצאיו של נוח. אנשים אלה זכו רק לנשימתו של יהוה, והיו מסוגלים לטפל בצרכים הבסיסיים של החיים, אך הם לא ידעו איזה מין אל הוא יהוה, לא ידעו את רצונו עבור האדם, ועל אחת כמה וכמה לא ידעו כיצד עליהם לרחוש כבוד לאדון כל הבריאה. צאצאיו של אדם לא ידעו לאילו כללים וחוקים עליהם להישמע, ולא ידעו איזו עבודה צריכים הברואים לעשות למען הבורא. כל שידעו היה שעל הבעל להזיע ולעמול כדי לפרנס את משפחתו וכי על האישה להישמע לבעלה ולשמר את המין האנושי שברא יהוה. במילים אחרות, לעם זה היו רק נשימתו של יהוה וחייו, אך הוא לא ידע כיצד להישמע לחוקי אלוהים או כיצד להשביע את רצונו של אדון כל הבריאה. הם הבינו כה מעט. לכן אף על פי שלא הייתה כל רמאות או ערמומיות בלבם, ואף על פי שלעתים נדירות התקנאו זה בזה או הסתכסכו זה עם זה, הם לא הכירו את יהוה, אדון הבריאה, ולא הבינו אותו. אבות אלה של האדם ידעו רק לאכול את שיהוה ברא, ליהנות ממה שיהוה ברא, אך הם לא ידעו לרחוש כבוד ליהוה; הם לא ידעו שעליהם לעבוד אותו ולכרוע לו ברך. כיצד היו יכולים להיקרא ברואי-אל? אם כן, הלא נאמרו לשווא הדברים "יהוה הוא אדון כל הבריאה", ו"הוא ברא את האדם כהבעה של עצמו, להללו ולייצגו"? כיצד יכולים אנשים שאינם רוחשים כבוד ליהוה לשמש עדים לכבודו? כיצד הם יכולים להיות ביטויים לכבודו? הלא דברי יהוה, "בראתי את האדם בצלמי," הופכים בכך לכלי נשק בידיו של השטן, המשחית? הלא דברים אלה הופכים לאות קין על בריאת האדם בידי יהוה? על מנת להשלים את השלב הזה של עבודתו, לאחר שברא את האנושות, יהוה לא הנחה את בני האדם ולא כיוון אותם מאדם ועד לנוח. רק אחרי המבול החל להנחות באופן רשמי את בני ישראל, שהיו צאצאיהם של אדם ונוח. עבודתו ודבריו בישראל הנחו את חייהם של כל האנשים ברחבי הארץ והראו להם שיהוה מסוגל לא רק להפיח רוח חיים באדם, כך שיוכל לחיות את חייו, לקום לתחייה מהעפר ולהפוך לברוא-אל, אלא גם לצרוב את האנושות באש, ולקלל את האנושות – להשתמש במטהו כדי למשול באנושות. כך גם ראו שיהוה יכול להנחות את חיי בני האדם על פני האדמה, ולדבר ולעבוד בקרבם ביום ובליל. הוא עשה את העבודה רק כדי שברואיו ידעו שהאדם נברא מאדמה שהוא אסף, שהאדם נברא על ידו. יתר על כן, מטרתה של העבודה שהוא התחיל בישראל הייתה שעמים אחרים ואומות אחרות (שלמעשה לא היו נפרדים מישראל, אלא הסתעפו מבני ישראל, בהיותם גם הם צאצאים של אדם וחווה) יקבלו את בשורת יהוה מישראל, כך שכל הבריות בתבל ירחשו לו כבוד ויהיו תמימי דעים באשר לגדולתו. אילו יהוה לא התחיל את עבודתו בישראל, ובמקום זאת, לאחר שברא את האנושות, היה נותן להם לחיות חיים ללא דאגות על פני האדמה, הרי שמשום טבעו המוחשי של האדם (טבע פירושו שהאדם לעולם לא יכול לדעת דברים שאינו יכול לראות, כלומר שהוא לא יודע שיהוה ברא את האנושות ועל אחת כמה וכמה לא יודע מדוע הוא עשה זאת), הרי שהוא מעולם לא היה יודע שיהוה ברא את האנושות ושהוא אדון הכל. אילו היה יהוה בורא את האדם ומציב אותו על פני האדמה להנאתו, ואז פשוט מוחה ידיו מהאדמה ועוזב במקום למשול באדם למשך זמן מסוים, הרי שכל האנושות כולה הייתה חוזרת לאין; אפילו השמים והארץ וכל הדברים שברא, ובתוכם האנושות כולה, היו חוזרים לאין ונרמסים תחת רגלי השטן. וכך רצונו של יהוה ש"יהיה לו מקום לעמוד בו על פני האדמה, מקום קדוש בקרב בריאתו" היה מתנפץ לרסיסים. לכן במקום זאת, לאחר שאלוהים ברא את האנושות, הוא הנחה את בני האנוש בחייהם ודיבר איתם על מנת להגשים את חפץ לבו, לממש את תוכניתו. מטרת עבודתו של אלוהים בישראל הייתה רק להוציא לפועל את התוכנית שבנה לפני שברא את כל הדברים, ולפיכך לא הייתה סתירה בין עבודתו ראשית בקרב בני ישראל ובריאתו את כל הדברים, אלא ששני היבטים אלה נעשו לשם ניהולו, עבודתו וכבודו, באופן שהעמיק את משמעותה של בריאת האנושות על ידו. הוא הנחה את חיי האנושות על פני האדמה במשך אלפיים שנה לאחר נוח, שבמהלכן לימד את בני האדם לרחוש כבוד ליהוה, אדון הכל, לימד אותם כיצד להתנהל ולחיות את חייהם, ומעל הכל, כיצד לפעול כעדים ליהוה, לשמוע לו ולרחוש לו כבוד, ולהלל אותו במוזיקה כמו שעשו דוד וכוהניו.
לפני אלפיים השנים שבמהלכן עשה יהוה את עבודתו, האדם לא ידע דבר, וכמעט כל בני האנוש הידרדרו לשפל של הפקרות ושחיתות שקדם למבול; יהוה לא היה בלבם, ועל אחת כמה וכמה לא הייתה דרכו בלבם. הם מעולם לא הבינו את העבודה שיהוה עתיד היה לעשות; היה חסר להם היגיון, ויותר מכך היה חסר להם ידע – הם היו כמכונות בשר-ודם, בורים בכל הנוגע לאדם, לאלוהים, לעולם ולחיים גם יחד. על פני האדמה הם התעסקו בפיתוי רב, כמו הנחש, ואמרו דברים רבים שהיו פוגעניים כלפי יהוה, אך משום שהם היו בורים, יהוה לא ייסר אותם ולא הטיל עליהם משמעת. אחרי המבול, כשנוח היה בן 601 שנים, הופיע יהוה באופן רשמי בפני נוח והדריך אותו ואת משפחתו. הוא הוביל אותו, את העופות והבהמות ששרדו את המבול, ואת צאצאיו עד סוף עידן החוק, בסך הכל במשך 2,500 שנים. הוא עבד באופן רשמי בישראל במשך 2,000 שנים ופרק הזמן שבו עבד גם בישראל וגם מחוץ לישראל היה בן 500 שנים, כך שבסך הכל מדובר במשך זמן של 2,500 שנים. במשך תקופה זו, הוא הנחה את בני ישראל שכדי לעבוד את יהוה, עליהם לבנות בית מקדש וללבוש גלימות כוהנים, וללכת יחפים אל תוך בית המקדש עם הנץ החמה, פן נעליהם יטמאו את בית המקדש והאש תישלח מראש בית המקדש ותשרוף אותם למוות. הם מילאו את חובותיהם ונשמעו לתוכניותיו של יהוה. הם התפללו ליהוה בבית המקדש, ולאחר שיהוה עורר בהם השראה, כלומר לאחר שיהוה נשא דבריו, הם הנהיגו את בני העם ולימדו אותם שעליהם לרחוש כבוד ליהוה אלוהיהם. ויהוה אמר להם שעליהם לבנות את בית המקדש ואת המזבח, ובזמן שיהוה קבע, כלומר בחג הפסח, עליהם להכין עגלים וטלאים בני יומם על המזבח כקורבן עולה ליהוה, כדי לרסן אותם ולעורר בלבם יראה ליהוה. הישמעותם לחוק זה תהיה מדד לנאמנותם ליהוה. יהוה אף קבע להם את יום השבת, היום השביעי לבריאתו. את היום שלאחר יום השבת קבע להם כיום הראשון, יום שבו יהללו את יהוה, יגישו לו קורבנות ויחברו מוזיקה למענו. ביום הזה, יהוה קיבץ את כל הכוהנים וחילק את הקורבנות על המזבח למאכל האנשים כדי שהם יוכלו ליהנות מהקורבנות שהועלו ליהוה. ויהוה אמר שהם בורכו ושיש בהם חלק ממנו, וכי הם עמו הנבחר (זו הייתה בריתו של יהוה עם בני ישראל). זו הסיבה לכך שעד היום, עם ישראל עדיין אומר שיהוה הוא אלוהיהם בלבד, ושאינו האל של עמים אחרים.
במהלך עידן החוק, יהוה קבע דברות רבים כדי שמשה ימסור אותם לבני ישראל שהלכו בעקבותיו מארץ מצרים. יהוה נתן את הדברות האלה לבני ישראל, שלא היו קשורים למצרים, ומטרתם הייתה לרסן את בני ישראל, והם היו דרישותיו מהם. השאלות אם שמר בן האדם את יום השבת לקודשו, אם כיבד את אביו ואת אמו, אם עבד לפסל או תמונה, וכן הלאה – הן היו העקרונות לפיהם נקבע אם בן האדם חוטא או צדיק. השאלה אם בן האדם הוכה באש יהוה, או נסקל באבנים למוות, או קיבל את ברכתו של יהוה נקבעה על פי עמידתו בדברות אלה. אלה שלא שמרו את יום השבת לקודשו נסקלו באבנים למוות. הכוהנים שלא שמרו את יום השבת לקודשו הוכו באש יהוה. אלה שלא כיבדו את אביהם ואת אמם גם הם נסקלו באבנים למוות. כל זאת היה באישור יהוה. יהוה קבע את דברותיו ואת חוקיו ומצוותיו כדי שבהיותו מושל בחייהם, בני האדם ישמעו ויעשו את דברו ולא יתמרדו נגדו. הוא השתמש בחוקים אלה כדי לשלוט באנושות בת יומה, כדי להשתית את יסודות עבודתו העתידית. וכך, משום העבודה שעשה יהוה, העידן הראשון נקרא עידן החוק. אף שיהוה דיבר רבות ועשה עבודה רבה, הוא הנחה אותם רק על דרך החיוב, ולימד את האנשים הבורים האלה כיצד להיות בני אדם, כיצד לחיות, כיצד להבין את דרכו של יהוה. על פי רוב העבודה שעשה נועדה לאפשר לאנשים לקיים את דרכו ולהישמע לתורתו. העבודה נעשתה על אנשים שהיו מושחתים רק על פני השטח; עניינה לא היה לשנות את טבע האדם או לאפשר צמיחה בחיים. עניינו היה רק שימוש בחוקים כדי להגביל את העם ולשלוט בו. עבור בני ישראל באותה תקופה, יהוה היה לא יותר מאל בבית המקדש ואל בשמים. הוא היה עמוד ענן ועמוד אש. כל שיהוה דרש מהם היה להישמע למה שכיום ידוע בתור חוקיו ודברותיו – אפשר לומר שאלה הם הכללים שלו – משום שעבודתו של יהוה לא נועדה לשנות אותם, אלא להקנות להם דברים נוספים שצריכים להיות לאדם, לומר להם את זה במו פיו, משום שאחרי שהאדם נברא, הוא לא ידע דבר על הדברים שצריכים להיות בידיו. וכך העניק להם יהוה דברים שהם היו צריכים לשם חייהם על פני האדמה, גרם לבני העם שמשל בו להתעלות על אביהם אדם ואמם חווה, משום שהדברים שיהוה נתן להם התעלו על הדברים שנתן לאדם ולחווה בראשית. על כל פנים, העבודה שעשה יהוה בישראל הייתה רק להנחות את האנושות ולגרום לאנושות להכיר בבוראה. הוא לא כבש אותם ולא שינה אותם, אלא רק הנחה אותם. זה סיכום עבודתו של יהוה בעידן החוק. זהו הרקע, הסיפור האמיתי, המהות של עבודתו בכל ארץ ישראל, וראשיתן של ששת אלפי שנות עבודתו – לשלוט באנושות בידו של יהוה. מתוך כך נבעה עבודה נוספת בתוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים שלו.
מתוך 'העבודה בעידן החוק' ב'הדבר מופיע בבשר'
אז קראתם את התקנות והעקרונות הללו של עידן החוק, כן? האם התקנות מקיפות טווח רחב? ראשית, הן כוללות את עשרת הדיברות. אחריהן באות תקנות לבניית מזבחות וכן הלאה. אחריהן, ישנן תקנות לשמירת השבת ושלושת הרגלים, ולאחר מכן תקנות הקרבת קורבנות. ראיתם כמה סוגי קורבנות יש? יש עולות, זבחים, שלמים, חטאת וכן הלאה. אחריהם, תקנות לקורבנות כוהנים, לרבות עולות וזבחים של כוהנים ועוד סוגי קורבנות. התקנה השמינית היא לאכילת קורבנות בידי כוהנים, ולאחר מכן יש תקנות לשמירה לאורך חיי אדם. ישנן התניות להיבטים רבים בחיי האנשים, דוגמת התקנות הקובעות מה מותר ומה אסור באכילה, היטהרות נשים לאחר לידה, והיטהרות לאחר ריפוי מצרעת. בתקנות אלה, אלוהים מרחיק עד כדי התייחסות למחלות. יש אפילו כללים לשחיטת צאן ובקר וכן הלאה. אלוהים הוא זה שברא את הצאן והבקר, ועליכם לשחוט אותם כפי שאלוהים אומר לכם. ללא ספק, יש סיבה לדבריו של אלוהים. אין ספק שנכון לנהוג לפי צוויו של אלוהים, וודאי שהדבר ייטיב עם אנשים! יש גם חגים וכללים שיש לשמור, כגון השבת, פסח ועוד – אלוהים דיבר על כל אלה. בואו נתבונן באחרונות: תקנות אחרות – נר התמיד, שנת היובל, גאולת הארץ, נדרים, מעשר וכן האלה. האם הן מקיפות טווח רחב? הדבר הראשון שיש לדבר עליו הוא הנושא של קורבנות האנשים, ולאחר מכן יש תקנות לגניבה ופיצוי, ולשמירת השבת... כל אחד מתחומי החיים מעורב בכך. כלומר כשאלוהים החל בעבודה הרשמית של תוכנית הניהול שלו, הוא תיקן תקנות רבות שעל האדם לשמור. התקנות האלה נועדו לאפשר לאדם לחיות חיים רגילים של אדם על פני האדמה – חיים רגילים של אדם רגיל שהם בלתי נפרדים מאלוהים ומהנחייתו. ראשית, אמר אלוהים לאדם כיצד לבנות ולהתקין מזבחות. לאחר מכן, הוא אמר לאדם כיצד להקריב קורבנות וקבע כיצד על האדם לחיות – למה עליו לשים לבו במהלך חייו, למה עליו לציית ומה מותר ואסור לו לעשות. מה שאלוהים פרש בפני האדם הקיף את הכל. באמצעות המנהגים, התקנות והעקרונות האלה, הוא תקנן את התנהגותם של האנשים, הנחה את חייהם, הנחה את הכנסתם בחוקיו של אלוהים, הנחה אותם לבוא לפני מזבח אלוהים, הנחה אותם כיצד לחיות בקרב כל הדברים שברא אלוהים עבור האדם שהיה להם סדר, קביעות ומתינות. ראשית, אלוהים עשה שימוש בתקנות ובעקרונות הפשוטים האלה כדי להציב גבולות לאדם, כדי שעל פני האדמה יהיו לאדם חיים רגילים של עבודת אל – שיהיו לו חיים רגילים של אדם. זהו התוכן המסוים של תחילת תוכנית הניהול שלו בת ששת אלפי השנים. התקנות והכללים מקיפים תוכן נרחב ביותר. הם הפרטים של האופן שבו אלוהים הנחה את האנושות במהלך עידן החוק. על האנשים שבאו לפני עידן החוק היה לקבל ולכבד אותם. הם תיעוד של העבודה שאלוהים עשה בעידן החוק והם הוכחה אמיתית לכך שאלוהים מוביל ומנחה את כל האנושות.
מתוך 'עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ב'' ב'הדבר מופיע בבשר'
האנושות לא ידעה שום דבר בראשיתה. לכן היה על אלוהים להתחיל ללמד את האדם מהעקרונות השטחיים והבסיסיים ביותר להישרדות וכן תקנות הכרחיות לחיים, להטמיע את הדברים הללו בלב האדם טיפין טיפין ולתת לאדם הבנה הדרגתית של אלוהים, הערכה והבנה הדרגתיות של מנהיגותו ותפיסה בסיסית של היחסים בין האדם לאלוהים. הוא עשה זאת באמצעות התקנות והחוקים האלו, שהועברו במילים. רק לאחר שאלוהים השיג את ההשפעה הזו, הוא יכול היה לעשות לאט-לאט את העבודה שהוא יעשה בהמשך. כך, התקנות האלה והעבודה שאלוהים עשה במהלך עידן החוק הן היסוד לעבודתו להושעת האנושות, והן השלב הראשון בתוכנית הניהול שלו.
מתוך 'עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ב'' ב'הדבר מופיע בבשר'
עבודתו של יהוה הייתה להנהיג ולרעות את האדם ישירות באמצעות קביעת החוקים והמצוות שיאפשרו לאדם לחיות חיים רגילים ולעבוד את יהוה באופן רגיל בעולם. בעידן החוק, אלוהים היה אל כזה שהאדם לא יכול היה לראות או לגעת בו. הוא בסך הכל הוביל את בני האדם הראשונים שהשטן השחית. הוא היה שם כדי להדריך ולרעות את בני האדם האלה. על כן, הדברים שהוא אמר נגעו רק לחוקים, לציווים, ולידע כללי על החיים כבן אדם, והם לא נגעו כלל לאמיתות התומכות בחייו של האדם. תחת הנהגתו של אלוהים, בני ישראל לא היו אלה שהשטן השחית עד היסוד. עבודת החוק של אלוהים היתה רק השלב הראשון בעבודת הישועה - ממש ההתחלה של עבודת הישועה - והיא כלל לא נגעה בפועל לשינויים בטבע החיים של האדם.
מתוך 'ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו וחובת האדם' ב'הדבר מופיע בבשר'
בעידן החוק, עבודת הנחייתו של האדם נעשתה תחת השם יהוה, ושלב העבודה הראשון התבצע על פני האדמה. עבודת השלב הזה היתה לבנות את בית המקדש והמזבח, ולהנחות את עם ישראל ולעבוד בקרבו בעזרת החוק. על ידי הנחיית עם ישראל, הוא קבע בסיס לעבודתו על פני האדמה. מן הבסיס הזה, הרחיב את עבודתו אל מעבר לישראל, כלומר, החל מישראל, הוא הרחיב את עבודתו כלפי חוץ, כדי שדורות מאוחרים יותר ילמדו בהדרגה שיהוה הוא אלוהים ושיהוה ברא את השמיים והארץ וכל הדברים, יצר את כל הברואים. הוא הפיץ את עבודתו בעם ישראל. ארץ ישראל היתה המקום הקדוש הראשון לעבודתו של יהוה על פני האדמה, ועבודתו המוקדמת ביותר של אלוהים על פני האדמה היתה בכל רחבי ארץ ישראל. זו היתה עבודת עידן החוק.
מתוך 'חזון עבודתו של אלוהים (3)' ב'הדבר מופיע בבשר'
(2) מטרתה ומשמעותה של עבודתו של אלוהים בעידן החסד
פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:
"כי האלהים לא שלח את בנו בעולם לדין את העולם, כי אם למען יושע בו העולם" (יוחנן ג 17).
דברי אלוהים רלוונטיים:
ישוע מייצג את כלל העבודה של עידן החסד - הוא התגלם כבשר ודם ונצלב, ולמעשה חנך את עידן החסד. הוא עלה על הצלב כדי להשלים את העבודה הגואלת, כדי לסיים את עידן החוק ולהתחיל את עידן החסד, ולפיכך הוא מכונה "המפקד העליון," "קורבן החטא," "הגואל." עבודתו של ישוע הייתה שונה מתוכן עבודתו של יהוה, אף ששתיהן דומות באופן עקרוני. יהוה החל את עידן החוק וכונן את הבסיס, את ערש עבודתו בעולם, ומסר את דברותיו. אלה היו שני הישגיו, שמייצגים את עידן החוק. עבודתו של ישוע לא הייתה מתן דברות, אלא מימוש הדברות, וכך נתן את האות לעידן החסד וסיים את עידן החוק שנמשך אלפיים שנה. הוא היה החלוץ שהכשיר את הקרקע לעידן החסד, ועם זאת הגאולה נותרה במוקד עבודתו. ולכן הישגיו היו כפולים: פתיחתו של עידן חדשה והשלמה של העבודה הגואלת באמצעות צליבתו. לאחר מכן הוא עזב. בנקודה זו הסתיים עידן המשפט והאנושות נכנסה לעידן החסד.
עבודתו של ישוע הושלמה בהתאם לצורכי האדם באותו עידן. משימתו הייתה לגאול את האנושות, לסלוח לה על חטאיה, ולכן טבעו היה כל כולו ענווה, סבלנות, אהבה, אדיקות, צניעות, רחמים ורוחב לב. הוא ברך את האנושות ברוחב לב והעניק לה חסד בשפע ואת כל מקורות ההנאה: שלווה ואושר, סבלנותו של ישוע ואהבתו, רחמיו ורוחב לבו. באותם ימים, כל שידע האדם היה שפע של הנאות: לבו היה שלו ובטוח, רוחו הייתה מנוחמת והוא שאב את כוחותיו מישוע הגואל. עצם היכולת להשיג את הדברים האלה הייתה תוצאה של העידן שבו הוא חי. בעידן החסד, האדם הושחת על-ידי השטן ולכן עבודת הגאולה של כלל האנושות הצריכה מידה רבה של חסד, סבלנות ואיפוק אינסופיים, ואף יותר מכך, קורבן שיכול היה לכפר על חטאי האנושות. בעידן החסד כל שראו בני האדם היה קורבן החטא שלי למען האנושות – ישוע. הם ידעו שאלוהים יודע להיות רחום וחנון, וכל מה שראו היו רחמיו של ישוע ורוחב לבו. הסיבה לכך הייתה העובדה שחיו בעידן החסד. לכן, בטרם יכלו להיגאל, היה עליהם ליהנות מהחסד הרב שהעניק להם ישוע – זה היה הדבר היחיד שהיטיב עמם. כך, דרך התענגותם על החסד, הם יכלו לקבל מחילה על חטאיהם, ויכלו להיגאל דרך איפוקו ורחמיו של ישוע. רק דרך איפוקו וסבלנותו של ישוע הם יכלו לקבל מחילה וליהנות משפע החסד שישוע העניק להם – ממש כפי שאמר ישוע, "לא באתי לקרוא את הצדיקים לתשובה, כי אם את החוטאים". אילו היה ישוע מתגלם כבשר ודם וטבעו היה משפט, גידוף וחוסר סובלנות לחטאי האדם, הרי שלאדם לא הייתה ניתנת אפשרות להיגאל והיה נגזר עליו להישאר חוטא לנצח. וכך תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים לא הייתה מצליחה להתקדם מעבר לעידן החוק. עידן החוק היה נמשך ששת אלפים שנה, חטאי האדם היו מתרבים והופכים חמורים יותר, ובריאת האדם הייתה כל כולה לחינם. בני האדם היו יכולים לשרת את יהוה על פי החוק, אולם חטאיהם היו חמורים יותר מחטאי האנשים הראשונים. ככל שהרבה ישוע לאהוב את האנושות ומחל לבני האנוש על חטאיהם והעניק להם שפע רחמים ורוחב לב, כך גדלה יכולתו של האדם להיגאל ולהיקרא "הכבשים האובדות" שהחזיר ישוע במחיר כבד. השטן לא יכול היה להפריע לעבודה זו כיוון שישוע נהג במאמיניו כפי שאם אוהבת נוהגת בפעוטות שבזרועותיה. הוא לא כעס עליהם או תיעב אותם, אלא היה מלא ברחמים. הוא מעולם לא נהג בהם בזעם אלא בסבלנות והעלים עין מטיפשותם ובורותם, ומחל להם לא "עד שבע פעמים אלא עד שבעים ושבע." כך לבו תיקן את לבם של אחרים ובני האדם זכו למחילה דרך איפוקו.
מתוך 'האמת בנוגע לעבודה בעידן הגאולה' ב'הדבר מופיע בבשר'
אף על פי שישוע, מעצם היותו האל בהתגלמותו כבשר ודם, היה חסר רגשות, הוא ניחם תמיד את תלמידיו, דאג להם, סייע להם ותמך בהם. חרף העבודה שביצע והסבל שבו עמד, הוא מעולם לא הפנה אל בני האדם דרישות מוגזמות ותמיד נהג בסבלנות ואיפוק כלפי חטאיהם, עד כדי כך שבעידן החסד נקרא בחיבה "המושיע האהוב ישוע." עבור בני האדם של אותו עידן – עבור כל בני האדם – ישוע היה סמל של רחמים ואהבה. הוא מעולם לא זכר את עבירותיהם של בני האדם ולא הניח לעבירות האלה להשפיע על יחסו אליהם. כיוון שזה היה עידן שונה, הוא העניק לבני האדם לעתים קרובות מזון ומשקה בשפע, כדי שיאכלו לשובע. הוא התייחס אל כל חסידיו באדיבות, ריפא את החולים, גירש שדים, החיה את המתים. כדי שאנשים יאמינו בו ויראו כי כל מעשיו נעשו מתוך רצינות וכנות, הוא אף החיה גווייה מרקיבה והוכיח כי בידיו גם המתים יכולים לחזור לחיים. כך המשיך וסבל בשקט ביניהם וביצע את עבודתו הגואלת. גם טרם מסמרוהו לצלב, ישוע כבר קיבל על עצמו את חטאי האנושות והפך לקורבן החטא של בני האדם. עוד טרם צליבתו, הוא פתח את הדרך שהובילה אל הצלב כדי לגאול את בני האדם. בסופו של דבר הוא נצלב, הקריב את עצמו למען הצלב והרעיף את רחמיו, רוחב לבו וקדושתו על האנושות. הוא הוסיף לנהוג בסובלנות כלפי בני האדם ומעולם לא חיפש נקמה, אלא מחל להם על כל חטאיהם, עודד אותם להכות על חטא, לימד אותם מה הם סבלנות, איפוק ואהבה, עודד אותם ללכת בעקבותיו ולהקריב עצמם למען הצלב. אהבתו לאחיו ואחיותיו עלתה על אהבתו למרים. העיקרון שבבסיס עבודתו היה ריפוי בני האדם וסילוק השדים שבהם – והכול מכוח גאולתו. בכל מקום שאליו פנה הוא נהג בכל חסידיו בחיבה. הוא הפך את העניים לעשירים, גרם לפסחים ללכת, לעיוורים לראות ולחירשים לשמוע. הוא אף הזמין את השפלים ביותר, את החוטאים, לסעוד עמו, ולא דחה אותם אלא נהג תמיד בסבלנות, ואף אמר, "אם יש לאיש מאה כבשים ואבד אחד מהם, האם לא יעזוב את התשעים ותשעה על ההרים וילך לחפש את האובד? וכאשר ימצא אותו, אמן אני אומר לכם, ישמח עליו יותר מאשר על התשעים ותשעה שלא אבדו." הוא אהב את מאמיניו כפי שכבשה אוהבת את טלאיה. אף על פי שהיו טיפשים ובורים, והיו חוטאים בעיניו, וכן השפלים שבשפלים, הוא התייחס לחוטאים האלה – שעוררו בוז בקרב אחרים – כאל בבת עינו. כיוון שכך, הוא מסר את חייו למענם, כטלה המועלה לקורבן על המזבח. הוא הילך ביניהם כמשרתם, הניח להם להשתמש בו ולטבוח אותו, ומסר עצמו לידיהם ללא תנאי. בעיני חסידיו הוא היה ישוע המושיע האהוב, אולם כלפי הפרושים שהטיפו לעם מעמדת התנשאות, הוא לא הפגין רחמים ולא אהבה – הוא תיעב אותם. הוא לא הרבה לעבוד בקרב הפרושים ורק מעת לעת הטיף להם ונזף בהם. הוא לא גאל אותם ולא עשה אותות ומופתים ביניהם. הוא שמר את רחמיו ואהבתו לחסידיו וסבל למען החוטאים עד הסוף, כשמסמרו אותו לצלב, וספג כל פגיעה עד לגאולה מלאה של בני האדם. זה היה סך כל עבודתו.
ללא הגאולה של ישו, בני האדם היו ממשיכים לחיות לעד בחטא והיו הופכים לילדי החטא ולצאצאיו של השטן. אילו המצב הזה היה נמשך, השטן היה מגיע לשכון על פני הארץ, והארץ כולה הייתה הופכת למשכנו. אבל העבודה הגואלת הצריכה רחמים ואהבה כלפי בני האדם – רק דרכה היו בני האדם זוכים במחילה והיו ראויים להפוך מושלמים וליפול בנחלתו של אלוהים. ללא שלב זה של העבודה, תוכנית הניהול בת ששת אלפים השנים לא הייתה יכולה להתקדם. אלמלא נצלב ישוע – אילו רק ריפא את בני האדם וגירש את השדים שאחזו בהם – הרי שבני האדם לא היו זוכים למחילה שלמה בגין חטאיהם. שלוש השנים וחצי של עבודתו של ישוע בעולם השלימו רק מחצית מעבודת הגאולה. אז, כשמוסמר אל הצלב והפך דמות של בשר ודם השרוי בחטא, על-ידי כך שנמסר לידי הרשעים, עלה בידו להשלים את עבודת הצליבה ולשלוט בגורלם של בני האדם. רק לאחר שהוא נמסר לידיו של השטן, זכתה האנושות בגאולה. במשך שלושים ושלוש שנים וחצי הוא סבל בעולם, היה מושא ללעג ולקלס, ננטש ואף נותר ללא מקום שבו הוא יכול היה להניח את ראשו ולנוח. לאחר מכן, הוא נצלב, וכל הווייתו – גוף טהור ותמים – מוסמרה אל הצלב ועברה פגיעות שונות ומשונות. אלה שהיו בעמדת כוח לעגו לו והצליפו לו, והחיילים אף ירקו בפניו. ובכל זאת הוא נותר דומם וסבל עד הסוף. הוא קיבל על עצמו בכניעה את רגע המוות, שבו הוא גאל את האנושות כולה, ורק אז הותר לו לנוח. עבודתו של ישוע מייצגת אך ורק את עידן החסד. היא לא מייצגת את עידן החוק ולא מהווה תחליף לעבודה המתבצעת באחרית הימים. זו מהות עבודתו של ישוע בעידן החסד, העידן השני בתולדות האנושות – עידן הגאולה.
מתוך 'האמת בנוגע לעבודה בעידן הגאולה' ב'הדבר מופיע בבשר'
בעידן החסד, בא ישוע לגאול את כול האנושות המופקרת (ולא רק את בני ישראל). הוא הראה לאדם רחמים ואהבה. ישוע שאותו ראה האדם בעידן החסד היה מלא אהבה ואוהב תמיד, מפני שהוא בא כדי לגאול את האדם מחטא. הוא יכול היה למחול לאדם על חטאיו עד שצליבתו גאלה באמת את האדם מחטא. בעת ההיא, הופיע אלוהים בפני האדם ברחמים ואהבה. כלומר הוא נעשה לקורבן חטאת למען האדם ונצלב על חטאי האדם כדי שיסולח לו לעד. הוא היה רחום, חנון, סבלני ואוהב. וכל חסידיו של ישוע בעידן החסד שאפו אף הם להיות סבלניים ואוהבים בכול דבר. הם נשאו כול סבל ומעולם לא השיבו מלחמה גם אם הוכו, קוללו או נסקלו באבנים.
מתוך 'שתי ההתגלמויות משלימות את משמעותה של ההתגלמות' ב'הדבר מופיע בבשר'
בבואו של ישוע, גם הוא עשה חלק מעבודתו של אלוהים ואמר כמה דברים - אך מה היתה העבודה העיקרית שהגשים? הדבר העיקרי שהוא הגשים היה עבודת הצליבה. הוא התגלם בדמות בשר ודם חוטא כדי להשלים את עבודת הצליבה ולגאול את האנושות כולה, ולמען חטאה של האנושות כולה הוא שימש כקורבן חטאת. זוהי העבודה העיקרית שהוא הגשים. בסופו של דבר, הוא העניק לבאים אחריו את דרך הצלב, שתנחה אותם. מטרת בואו של ישוע היתה בעיקר להשלים את עבודת הגאולה. הוא גאל את האנושות כולה, והביא לאדם את בשורת מלכות השמיים, ויתרה מכך, הוא הביא את מלכות השמיים. כתוצאה מכך, כל הבאים אחריו אמרו, "עלינו ללכת בדרך הצלב ולהקריב את עצמנו למען הצלב". ישוע עשה כמובן בתחילה גם עבודה אחרת ואמר דברים כדי לגרום לאדם להתחרט ולהתוודות על חטאיו. אך כהונתו היתה עדיין הצליבה, ושלוש השנים וחצי שבהן הטיף על אודות הדרך, היו הכנה לצליבה שבאה לאחר מכן. הפעמים שבהן ישוע התפלל היו אף הן למען הצליבה. חיי האדם הרגיל שניהל ושלושים ושלוש השנים וחצי שבהן חי על פני האדמה, היו בעיקר למען השלמת עבודת הצליבה, הן נועדו כדי להעניק לו כוח ויכולת לבצע עבודה זו, וכתוצאה מכך אלוהים הפקיד בידיו את עבודת הצליבה.
מתוך 'הכל מושג על ידי דבר אלוהים ' ב'הדבר מופיע בבשר'
בעבודת עידן החסד, היה ישוע האל שהושיע את האדם. מה שהיה לו ומה שהוא היה, הם חסד, אהבה, חמלה, הבלגה, סבלנות, ענווה, דאגה וסובלנות, וחלק גדול מאוד מן העבודה שעשה היה גאולת האדם. ובאשר לטבעו, היה זה טבע של חמלה ואהבה, ומכיוון שהיה אוהב ומלא חמלה, היה עליו להיצלב למען האדם, כדי להראות שאלוהים אוהב את האדם כמוהו, עד כדי כך שהקריב את עצמו, בשלמותו... בעידן החסד, שמו של אלוהים היה ישוע, ומשמעות הדבר היא שאלוהים היה אל שהושיע את האדם ושהוא היה אל אוהב ומלא חמלה. אלוהים היה עם האדם. אהבתו, חמלתו וישועתו ליוו כל אדם ואדם. האדם יכול היה לזכות בשלוווה ושמחה, לקבל את ברכתו, לקבל את חסדיו הגדולים והרבים, ולקבל את ישועתו, רק אם קיבל את שמו ונוכחותו. באמצעות צליבתו של ישוע, זכו כל חסידיו לישועה ונסלח להם על חטאיהם. בעידן החסד, שמו של אלוהים היה ישוע. במלים אחרות, עבודת עידן החסד נעשתה בעיקר תחת השם ישוע. בעידן החסד, אלוהים התקרא ישוע. הוא עשה עבודה חדשה מעבר לתנ"ך, עבודתו הסתיימה עם הצליבה, וזו היתה עבודתו בשלמותה.
מתוך 'חזון עבודתו של אלוהים (3)' ב'הדבר מופיע בבשר'
אמירותיו ועבודתו של ישוע באותה עת לא נצמדו לדוקטרינה והוא לא ביצע את עבודתו בהתאם לעבודת חוק התנ"ך, אלא בהתאם לעבודה שהיה צורך לעשות בעידן החסד. הוא פעל בהתאם לעבודה שהביא עמו, בהתאם לתוכניתו שלו ובהתאם לכהונתו. הוא לא עבד בהתאם לחוק התנ"ך. דבר מן הדברים שעשה לא היה בהתאם לחוק התנ"ך והוא לא בא לעבוד כדי להגשים את דברי הנביאים. כול שלב בעבודתו של אלוהים לא נועד במפורש כדי להגשים את נבואותיהם של הנביאים הקדומים, והוא לא בא כדי לציית לדוקטרינה או לממש בכוונה תחילה את נבואותיהם של הנביאים הקדומים. אולם פעולותיו לא הפרו את נבואותיהם של הנביאים הקדומים ולא הפריעו את העבודה שעשה קודם לכן. הדגש בעבודתו לא היה ציות לדוקטרינה כלשהי אלא עשיית העבודה שהיה עליו לעשות בעצמו. הוא לא היה נביא או חוזה, אלא איש מעשה, שבא כדי לעשות את העבודה שאמור היה לעשות, לפתוח את העידן החדש שלו ולבצע את עבודתו החדשה.
מתוך 'בנוגע לתארים וזהות' ב'הדבר מופיע בבשר'
יכול היה להיות עידן חדש רק כאשר ישוע בא לעשות עבודה חדשה, השיק עידן חדש, פרץ דרך העבודה שנעשתה קודם לכן בישראל, לא ניהל את עבודתו בהתאם לעבודה שעשה יהוה בישראל, לא ציית לחוקיו הישנים, לא ציית לכללים כלשהם, ועשה את העבודה החדשה שהיה עליו לעשות. אלוהים עצמו בא כדי להתחיל עידן, ואלוהים עצמו בא כדי להביא את העידן לסיומו. האדם אינו מסוגל לעשות את עבודת התחלת העידן וסיום העידן. אם ישוע לא הביא את עבודתו של יהוה לסיומה, הדבר מוכיח שהוא היה רק אדם, ולא ייצג את אלוהים. בדיוק מפני שישוע בא וסיים את עבודתו של יהוה, המשיך מעבודתו של יהוה על ידי התחלת עבודתו שלו, עבודה חדשה, הדבר מוכיח שהיה זה עידן חדש ושישוע היה אלוהים עצמו. הם עשו שני שלבים שונים ונפרדים של עבודה.
מתוך 'חזון עבודתו של אלוהים (3)' ב'הדבר מופיע בבשר'
עבודתו של ישוע בזמנו היתה גאולת האנושות כולה. חטאיהם של כל מאמיניו נסלחו; כל עוד האמנת בו, הוא היה גואל אותך; אם האמנת בו, לא היית עוד חוטא, שוחררת מחטאיך. זו היתה משמעותה של ישועה ושל הצדקה על ידי אמונה. אולם, בקרב המאמינים, נותר חלק מרדני המתנגד לאלוהים, שעדיין היה צורך להרחיקו באיטיות. משמעותה של ישועה לא היתה כי האדם נפל לחלוטין בנחלתו של ישוע, אלא שהאדם לא היה שייך עוד לחטא, שנמחל לו על חטאיו: בתנאי שהאמנת, לעולם לא תהיה עוד שייך לחטא.
מתוך 'חזון עבודתו של אלוהים (2)' ב'הדבר מופיע בבשר'
בעיני האדם, צליבתו של אלוהים חתמה את עבודת ההתגלמות של אלוהים, גאלה את כל האנושות והתירה לו לחטוף את המפתח אל השאול. כולם חושבים שעבודתו של אלוהים הושלמה לחלוטין. למען האמת, בעיני אלוהים, רק חלק קטן מעבודתו הושלם. הוא רק גאל את האנושות. הוא לא כבש את האנושות, וקל וחומר שהוא לא שינה את כיעור השטן באדם. זו הסיבה לכך שאלוהים אומר, "על אף שהתגלמותי כבשר ודם חוותה את חבלי המוות, זו לא הייתה המטרה המלאה של התגלמותי. ישוע הוא בני יקירי, והוא נצלב למעני, אך הוא לא חתם את עבודתי לחלוטין. הוא עשה רק חלק ממנה." לכן, אלוהים החל את הסיבוב השני של תוכניות כדי להמשיך את עבודת ההתגלמות. הכוונה הסופית של אלוהים היא להפוך את כל בני האדם שחולצו מידי השטן למושלמים ולזכות בהם...
מתוך 'עבודה והיווכחות (6)' ב'הדבר מופיע בבשר'
(3) מטרתה ומשמעותה של עבודתו של אלוהים בעידן המלכות
דברי אלוהים רלוונטיים:
כשישוע בא אל עולמו של האדם, הוא הביא את עידן החסד וסיים את עידן החוק. באחרית הימים, אלוהים הפך שוב לבשר ודם, וכשהוא הפך לבשר ודם הפעם, הוא סיים את עידן החסד והביא את עידן המלכות. כל מי שמקבל את התגלמותו השנייה של אלוהים יובל אל עידן המלכות ויהיה מסוגל לקבל באופן אישי את הכוונתו של אלוהים. אף על פי שישוע עשה עבודה רבה בקרב בני האדם, הוא רק השלים את גאולת האנושות כולה והיה לקורבן החטאת של האדם, והוא לא ריפא את טבעו המושחת של האדם. על מנת להושיע את האדם מהשפעתו של השטן באופן מלא, לא רק שישוע צריך היה לקחת על עצמו את חטאי האדם כקורבן חטאת, אלא שאלוהים צריך היה לעשות עבודה רבה יותר כדי להשלים את ריפוי האדם מטבעו, שהושחת על ידי השטן. על כן, לאחר שאלוהים מחל לאדם על חטאיו, אלוהים חזר לבשר ודם כדי להוביל את האדם לעידן חדש, והתחיל את עבודת הייסור והמשפט, והעבודה הזו הביאה את האדם למישור נעלה יותר. כל מי שנשמע לריבונותו של אלוהים ייהנה מאמת נעלה יותר ויקבל ברכות רבות יותר. בני האדם האלה יחיו באור באמת ובתמים ויזכו באמת, בדרך ובחיים.
מתוך 'הקדמה' ב'הדבר מופיע בבשר'
עבודת אחרית הימים היא להפריד את כל הדברים לסוגים ולהשלים תוכנית הניהול של אלוהים, מפני שהזמן קרב ויומו של אלוהים הגיע. אלוהים מביא את כל מי שבא אל מלכותו, כלומר את כל מי שהיה נאמן לו עד הסוף, לעידן של אלוהים עצמו. אולם לפני בוא העידן של אלוהים עצמו, העבודה שאלוהים רוצה לעשות היא לא לצפות במעשי האדם או לחקור את חיי האדם, אלא לשפוט את מרדנותו. זאת משום שאלוהים יטהר את כל מי שבא בפני כס מלכותו. כל מי שצעד בעקבות אלוהים עד היום הזה הוא מי שבא בפני כס מלכותו של אלוהים. לפיכך, כל מי שמקבל את עבודתו האחרונה של אלוהים הוא מי שאלוהים יטהר. במלים אחרות, כל מי שמקבל את עבודתו האחרונה של אלוהים הוא מי שאלוהים ישפוט אותו.
מתוך 'המשיח עושה את עבודת המשפט באמצעות האמת' ב'הדבר מופיע בבשר'
מובן שכאשר אלוהים הופך לבשר ודם הפעם, עבודתו היא לבטא את טבעו, בעיקר באמצעות הטלת ייסורים ובאמצעות שיפוט. על בסיס הדברים האלה, הוא נותן לאדם אמת רבה יותר וחושף דרכים רבות יותר לנוהג, ובכך הוא משיג את מטרתו לכבוש את האדם ולהושיע אותו מטבעו המושחת. זה מה שעבודתו של אלוהים בעידן המלכות טומנת בחובה.
מתוך 'הקדמה' ב'הדבר מופיע בבשר'
כשאלוהים עושה את עבודת המשפט, הוא לא רק מבהיר את אופיו של האדם בדברים מעטים בלבד, אלא מבצע התגלות, טיפול וגיזום בטווח הארוך. את ההתגלות, הטיפול והגיזום האלה לא ניתן להחליף במלים רגילות, אלא רק באמת, שהיא לא ברשותו של האדם כלל. רק עבודה כזו נחשבת למשפט - רק באמצעות משפט כזה אפשר לשדל את האדם, לשכנע אותו לגמרי להישמע לאלוהים ולהכיר את אלוהים באמת. עבודת המשפט גורמת לאדם להבין את פניו האמיתיות של אלוהים ואת האמת על מרדנותו שלו. עבודת המשפט מאפשרת לאדם לרכוש הבנה רבה על רצון אלוהים, על מטרת עבודתו של אלוהים, ועל המסתורין שהאדם לא יכול להבין. היא גם מאפשרת לאדם לזהות ולדעת את מהותו המושחתת ואת שורשי שחיתותו, וכן לגלות את כיעורו של האדם. השפעות אלו נגרמות כולן על ידי עבודת המשפט, מפני שמהותה של העבודה הזו היא למעשה עבודת פתיחת האמת, הדרך והחיים של אלוהים לכל מי שמאמין בו. העבודה הזו היא עבודת המשפט שעושה אלוהים.
מתוך 'המשיח עושה את עבודת המשפט באמצעות האמת' ב'הדבר מופיע בבשר'
אלוהים מבצע את עבודת השפיטה והייסורים כדי שבני האדם יכירו אותו, ולשם עדותו. אילולא אלוהים היה שופט את טבעם המושחת של בני האדם, הם לא היו מכירים את טבעו הצודק של אלוהים שאינו מרשה שום חטא, ואף לא היו מסוגלים להפוך את ידיעתם הישנה אודות אלוהים לידיעה חדשה. לשם עדותו וניהולו של אלוהים, הוא מציג בפומבי את כל-כולו, וכך הוא מאפשר לבני האדם לזכות בידיעה אודותיו ולשנות את טבעם, וכן לשאת עדות מהדהדת לאלוהים באמצעות הופעתו הפומבית של אלוהים. השינוי בטבעם של בני האדם מושג באמצעות סוגי העבודה השונים שאלוהים מבצע; ללא שינויים כאלה בטבעם של בני האדם, הם לא יוכלו לשאת עדות לאלוהים ואף לא להיות כלבבו של אלוהים. שינויים בטבעו של אדם מציינים שהוא השתחרר מאחיזתו של השטן, השתחרר מהשפעת החושך, ובאמת הפך לדוגמה ומופת לעבודתו של אלוהים, ובאמת הפך לעד של אלוהים ולאדם שהוא כלבבו של אלוהים. כיום, אלוהים המתגלם בבשר ודם ירד ארצה כדי להוציא לפעול את עבודתו עלי אדמות, והוא דורש שבני האדם ירכשו ידע אודותיו, יישמעו לו, וישאו לו עדות – שהם יכירו את עבודתו המעשית והרגילה, יישמעו לכל דבריו ועבודתו אשר אינם עולים בקנה אחד עם תפיסותיהם של בני האדם, ויישאו עדות לכל העבודה שלו לישועת בני האדם, ולכל המעשים שהוא עושה על מנת לכבוש את האדם. האנשים שנושאים עדות לאלוהים חייבים להכיר את אלוהים; רק עדות מסוג זה היא מדויקת וממשית, ורק עדות מסוג זה יכולה להמיט קלון על השטן. אלוהים משתמש באנשים שלמדו להכיר אותו על ידי כך שחוו את שפיטתו וייסוריו, את טיפולו וגיזומו את המיותר כדי שיישאו לו עדות. הוא משתמש הן באנשים שהושחתו על ידי השטן והן באנשים שטבעם השתנה ולכן זכו בברכתו כדי שישאו עדות לו. הוא אינו צריך שבני האדם יהללו אותו אך ורק באמצעות מילים, ואף לא את שבחיהם ועדותם של זן השטן שלא נגאלו על ידו. רק האנשים שמכירים את אלוהים ורק האנשים שטבעם השתנה כשירים לשאת עדות לאלוהים, ואלוהים לא יאפשר לבני האדם להמיט קלון בכוונה על שמו.
מתוך 'רק אלו שמכירים את אלוהים יכולים לשמש עדות לאלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'
במהלך עידן המלכות, אלוהים בהתגלמותו אומר דברים כדי לכבוש את כל מאמיניו. זהו "הדבר המופיע בבשר"; אלוהים בא באחרית הימים כדי לעשות את עבודתו, כלומר, הוא בא להגשים את המשמעות האמיתית של הדבר המופיע בבשר. הוא רק אומר דברים, ולעתים רחוקות יש הופעה של עובדות. זוהי עצם המהות של הדבר המופיע בבשר, וכשאלוהים בהתגלמותו אומר את דבריו, זוהי הופעתו של הדבר בבשר, והדבר המתגלם בבשר. "בראשית היה הדבר, והדבר היה עם אלוהים, והדבר היה אלוהים, והדבר היה לבשר". דבר זה (עבודת הופעתו של הדבר בבשר) הוא העבודה שאלוהים יגשים באחרית הימים, וזהו הפרק האחרון בתוכנית ניהולו כולה, ולפיכך על אלוהים לרדת אל האדמה ולבטא את דבריו בבשר.
מתוך 'הכל מושג על ידי דבר אלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'
בעידן המלכות, אלוהים משתמש בדברו כדי לפתוח בעידן חדש, לשנות את אופן עבודתו, ולבצע את העבודה המיועדת לעידן כולו. זה העיקרון שלפיו אלוהים עובד בעידן הדבר. הוא הפך לבשר ודם כדי לדבר מתוך נקודות מבט שונות, וכדי לאפשר לאדם לראות באמת את אלוהים, שהוא הדבר המופיע בבשר, ואת חוכמתו ומופלאותו. העבודה הזאת נעשית כדי להגשים טוב יותר את המטרות, שהן כיבוש האדם, הפיכת האדם למושלם וסילוק האדם. זה העיקרון שלפיו אלוהים עובד בעידן הדבר. באמצעות הדבר, האדם מתוודע לעבודתו של אלוהים, לטבעו של אלוהים, למהותו של האדם ולמה שעל האדם להיווכח בו. באמצעות הדבר, מושגת כל העבודה שאלוהים רוצה לעשות בעידן הדבר. באמצעות הדבר, האדם מתגלה, מסולק ומועמד בניסיונות. האדם ראה את הדבר, שמע את הדבר וגילה את קיומו של הדבר. כתוצאה מכך, האדם מאמין בקיומו של אלוהים, האדם מאמין בכול יכולתו ובחכמתו של אלוהים, וכן בלבו של אלוהים, שמלא אהבה לאדם, וברצונו להושיע את האדם. על אף שהמילה "דבר" היא פשוטה ושגרתית, הדבר היוצא מפי האל בהתגלמותו כבשר ודם מרעיד את היקום כולו. דבר האל משנה מהיסוד את לב האדם, את תפיסותיו ואת טבעו הישן, וכן את מראהו הישן של העולם כולו. לאורך העידנים, רק אלוהים של היום עובד כך, ורק הוא מדבר כך ומושיע כך את האדם. לאחר מכן, הדבר מכוון את האדם בחייו, והדבר רועה את האדם ומקיים אותו. האדם חי בעולמו של הדבר, חי בתוך הקללות והברכות של דבר האל, ויותר מכך, הוא חי תחת המשפט והייסורים של הדבר. הדברים האלה והעבודה הזו נועדו כולם למען ישועתו של האדם, הגשמת רצונו של אלוהים ושינוי מראהו המקורית של עולם הבריאה הישנה. אלוהים ברא את העולם באמצעות הדבר, והוא מושל בבני האדם ברחבי תבל באמצעות הדבר, וכובש ומושיע אותם באמצעות הדבר. לבסוף, הוא ישתמש בדבר כדי לשים קץ לכל העולם הישן. רק אז תושלם לחלוטין תוכנית הניהול. לאורך כל עידן המלכות, אלוהים משתמש בדבר כדי לעשות את עבודתו ולהשיג את תוצאות עבודתו. הוא לא עושה נפלאות או ניסים, אלא פשוט עושה את עבודתו באמצעות הדבר.
מתוך 'עידן המלכות הוא עידן הדבר' ב'הדבר מופיע בבשר'
היום, אלוהים התגלם בבשר ודם בעיקר כדי להשלים את עבודת "הדבר מופיע בבשר", להשתמש בדברו כדי לעשות את האדם למושלם ולגרום לו לקבל את הטיפול והזיכוך על ידי דברו. בדבריו הוא גורם לך לקבל את צרכיך ולקבל חיים; בדבריו, אתה רואה את עבודתו ומעשיו. אלוהים מייסר ומזכך אותך בעזרת דברו, ולפיכך אם אתה סובל קשיים, גם זה משום דבר אלוהים. היום, אלוהים אינו עובד בעזרת עובדות, אלא בעזרת מלים. רק לאחר שדברו הגיע אליך, יכולה רוח הקודש לעבוד בתוכך ולגרום לך לסבול כאב או להרגיש במתיקות. רק דבר אלוהים יכול להביאך אל המציאות, ורק דבר אלוהים מסוגל לעשותך למושלם. ולפיכך, עליך לכל הפחות להבין כי העבודה שעושה אלוהים באחרית הימים היא בעיקר השימוש בדברו במטרה לעשות כל אדם למושלם ולהנחות את האדם. כל העבודה שהוא עושה היא באמצעות הדבר; הוא אינו נעזר בעובדות כדי לייסר אותך. ...כך, באחרית הימים, כשאלוהים מתגלם כבשר ודם, הוא נעזר בעיקר בדבר כדי להגשים הכל ולהבהיר הכל. רק מדבריו תוכל להבין מה הוא; רק מדבריו תוכל להבין שהוא אלוהים עצמו. כשאלוהים בהתגלמותו יורד אל האדמה, הוא אינו עושה כל עבודה אחרת אלא רק אמירת דברים - וכך, אין צורך בעובדות, די במלים. הסיבה לכך היא שהוא בא בעיקר כדי לעשות את עבודתו, לאפשר לאדם לחזות בעוצמתו ובעליונותו בדבריו, לאפשר לאדם להבין מדבריו, כיצד הוא מסתתר בענווה, ולאפשר לאדם להכיר את כל כולו מדבריו. כל אשר שייך לו וכל אשר הינו נמצא בדבריו, חוכמתו ונפלאותו נמצאות בדבריו. כך גורמים לך לראות את השיטות הרבות שבהן אלוהים אומר את דבריו. ...היום, האל הממשי עצמו, המתגלם כבשר ודם, רק מדבר ואינו פועל. זוהי האמת! הוא נעזר במלים כדי לעשותך למושלם, כדי להאכיל ולהשקות אותך. הוא נעזר במלים גם כדי לעבוד, והוא נעזר בהן במקום עובדות כדי לגרום לך להכיר את ממשיותו. אם אתה מסוגל לתפוס היבט זה בעבודתו של אלוהים, קשה להיות פסיבי.
מתוך 'הכל מושג על ידי דבר אלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'
אלוהים של אחרית הימים משתמש במלה בעיקר כדי לעשות את האדם למושלם. הוא אינו משתמש באותות ובמופתים כדי לדכא את האדם או לשכנעו; דבר זה אינו יכול להבהיר את עוצמתו של אלוהים. אילו אלוהים היה רק מראה אותות ומופתים, היה זה בלתי אפשרי להבהיר את ממשיותו של אלוהים, ולפיכך בלתי אפשרי לעשות את האדם למושלם. אלוהים אינו עושה את האדם למושלם באמצעות אותות ומופתים, אלא נעזר במלה כדי להשקות את האדם ולרעותו, ולאחר מכן מושגים ציות מלא מצד האדם והכרת אלוהים על ידו. זוהי מטרת העבודה שהוא עושה והדברים שהוא אומר. אלוהים אינו משתמש בשיטת האותות והמופתים כדי לעשות את האדם למושלם - הוא משתמש במלים, ובשיטות עבודה רבות ושונות כדי לעשות את האדם למושלם. בין אם זה זיכוך, טיפול, גיזום או הבעת דברים, אלוהים מדבר מנקודות מבט רבות ושונות כדי לעשות את האדם למושלם ולהעניק לו ידע רב יותר על העבודה, החוכמה והנפלאות של אלוהים.
מתוך 'הכל מושג על ידי דבר אלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'
בשלב העבודה האחרון, מושגות תוצאות באמצעות הדבר. באמצעות הדבר, מגיע האדם להבנה של תעלומות רבות ועבודתו של אלוהים בדורות הקודמים. באמצעות הדבר, עושה רוח הקודש את האדם לנאור. באמצעות הדבר, מגיע האדם להבנה של תעלומות שמעולם לא התגלו קודם לכן לדורות הקודמים, וכן עבודתם של נביאים ושליחים מן העבר, והעקרונות שעל פיהם עבדו. באמצעות הדבר, לומד האדם להכיר גם את טבעו של אלוהים עצמו וכן את מרדנותו והתנגדותו של האדם, ולומד להכיר את מהותו שלו. באמצעות שלבים אלה של עבודה וכול הדברים הנאמרים, לומד האדם להכיר את עבודתה של רוח אלוהים, עבודתה של התגלמות אלוהים בבשר ודם, ויתרה מכך, כול טבעו. הידע שלך על עבודת הניהול של אלוהים במהלך ששת אלפים שנה, נרכש באמצעות הדבר. האם הידע שלך על תפיסותיך הקודמות והצלחתך לוותר עליהן לא הושגו גם הם באמצעות הדבר?
מתוך 'מסתורין ההתגלמות (4)' ב'הדבר מופיע בבשר'
עבודת אחרית הימים חושפת את עבודתם של יהוה וישוע וכול התעלומות שהאדם אינו מבין. הדבר נעשה כדי לגלות את היעד והסוף של האנושות ולסיים את כול עבודת הישועה בקרב האנושות. שלב זה של עבודה באחרית הימים מביא הכול לידי סיום. יש לחשוף את כול המסתורין שהאדם אינו מבין כדי לאפשר לאדם לרכוש תובנה על כך ולזכות בהבנה ברורה בלבו. רק אז ניתן יהיה לחלק את בני האדם על פי מינם.
מתוך 'מסתורין ההתגלמות (4)' ב'הדבר מופיע בבשר'
האדם יובא לשלמות מלאה בעידן המלכות. לאחר עבודת הכיבוש, האדם יזוכך ויעבור תלאות. מי שיכול להתגבר ולשאת עדות במהלך התלאות האלה הוא זה שיובא לשלמות בסופו של דבר וזה שמתגבר. במהלך התלאות האלה, האדם נדרש לקבל את הזיכוך הזה, והזיכוך הזה הוא הצעד האחרון בעבודתו של אלוהים. זו הפעם האחרונה שבה האדם יזוכך לפני שתושלם כל עבודת הניהול של אלוהים, וכל חסידיו של אלוהים חייבים לקבל את המבחן האחרון הזה, את הזיכוך האחרון הזה.
מתוך 'עבודת האל ונוהגו של האדם' ב'הדבר מופיע בבשר'
השלב הזה בעבודה ייצור קבוצה של מתגברים. לאחר שאלוהים ייצור את קבוצת המתגברים הזו, הם יוכלו להעיד על מעשיו, להביא לידי ביטוי את המציאות, לְרַצות אותו באמת ולהיות נאמנים לו עד מוות, וכך אלוהים יזכה לכבוד.
מתוך 'דיון קצר על "מלכות אלף השנים הגיעה"' ב'הדבר מופיע בבשר'
כל שלב בעבודתו של אלוהים מעמיק יותר מקודמו, ובכל שלב הדרישות מן האדם מעמיקות יותר מאשר בקודמו, וכך מתגבש בהדרגה כלל ניהולו של אלוהים. דווקא משום שהדרישות מהאדם גדולות מתמיד, טבעו של האדם מתקרב יותר ויותר לרף של דרישות האל, ורק כשיגיע לרף הזה, תתרחק כלל האנושות בהדרגה מהשפעת השטן, עד שכאשר תגיע עבודתו של אלוהים לסופה המוחלט, כלל האנושות תינצל מהשפעת השטן. בבוא היום הזה, יתברר שעבודתו של אלוהים הגיעה לסופה, ולא יתקיים עוד שיתוף הפעולה בין האדם לאלוהים לשם השגת שינויים בטבעו. האנושות כולה תחיה לאורו של אלוהים, ומאותו רגע ואילך, לא יהיו עוד מרדנות כלפי אלוהים או התנגדות לו.
מתוך 'עבודת האל ונוהגו של האדם' ב'הדבר מופיע בבשר'
לאחר עבודת הכיבוש באה עבודת תגמול הטוב וענישת הרע: בני אדם הנשמעים לחלוטין, כלומר אלה שנכבשו לחלוטין, יועברו לשלב הבא של הפצת העבודה לתבל כולה; אלה שלא נכבשו יועברו לחשכה ואסון יפקוד אותם. כך, בני האדם יסווגו על פי מינם, עושי הרע יקובצו עם הרוע, ולעולם לא יראו עוד את אור השמש, והצדיקים יקובצו עם הטוב, על מנת לקבל אור ולחיות לנצח באור. הסוף קרב לכל הדברים, סופו של האדם הוצג בבירור מול עיניו, וכל הדברים יסווגו על פי מינם. כיצד אם כן יכולים בני האדם להימלט מלסבול את הסיווג הזה?
מתוך 'האמת הפנימית של עבודת הכיבוש (1)' ב'הדבר מופיע בבשר'
אחרית הימים היא הזמן שבו כל הדברים יסווגו על פי מינם באמצעות כיבוש. כיבוש הוא עבודת אחרית הימים; במלים אחרות, שיפוטו של כל אדם על חטאיו הוא עבודת אחרית הימים. שאם לא כן, כיצד ניתן לסווג בני אדם? עבודת הסיווג הנעשית בקרבכם היא תחילתה של עבודה כזו בתבל כולה. לאחר מכן, בני אדם מכל הלאומים בכל מקום יהיו גם הם כפופים לעבודת הכיבוש. פירוש הדבר הוא שכל אדם בבריאה יסווג על פי מינו ויבוא בפני כס השיפוט, להישפט. אין אדם או דבר שיכול לחמוק מלסבול את הייסורים והשיפוט האלה, ואין אדם או דבר שיכול לעקוף את הסיווג הזה על פי מין; הכל יסווגו לסוגים. הסיבה לכך היא שסופם של כל הדברים קרוב וכל השמיים והארץ מגיעים לסיומם. כיצד יכול האדם לחמוק מסוף קיומו?
מתוך 'האמת הפנימית של עבודת הכיבוש (1)' ב'הדבר מופיע בבשר'
האם אתם מבינים כעת מהו משפט ומהי אמת? אם אתם מבינים כעת, אני מפציר בכם להתמסר למשפט. אחרת לעולם לא תהיה לכם הזדמנות לזכות לשבחי אלוהים או להילקח על ידי אלוהים אל מלכותו. מי שרק מקבל את המשפט, אך שלא ניתן לטהרו לעולם, כלומר מי שנמלט בעיצומה של עבודת המשפט, יהיה לנצח מתועב ודחוי על ידי אלוהים. חטאיו רבים וחמורים בהרבה מחטאי הפרושים, מפני שהוא בגד באלוהים ומפני שהוא מורד באלוהים. בני אדם כאלה, שאינם ראויים אף לעשות שירות, יקבלו עונש נצחי וחמור יותר. אלוהים לא יחוס על אף בוגד שטען פעם לנאמנות בדבריו, אך אז בגד באלוהים. בני אדם כאלה יזכו לגמול באמצעות ענישת הרוח, הנפש והגוף. האם דבר זה אינו חושף את טבעו הצודק של אלוהים? האין זו בדיוק מטרת משפטו של אלוהים וחשיפת האדם? במהלך המשפט, אלוהים שולח את כל מי שמבצע כל מיני מעשים רעים אל מקום השורץ רוחות רעות, כדי שגוף הבשר והדם של כל אדם כזה יושמד כאוות נפשן של הרוחות. גופו מצחין כגווייה וזה הגמול הראוי לו. אלוהים כותב בספרי התיעוד של כל אדם כזה כל אחד ואחד מחטאיהם של מאמיני השקר, שליחי השקר ועובדי השקר האלה. בזמן הנכון, הוא משליך אותם אל הרוחות הטמאות כדי שהרוחות ישחיתו כרצונן את כל גופם, וכתוצאה מכך, הם לעולם לא יקומו לתחייה ולעולם לא יראו שוב את האור. את בני האדם הצבועים האלה שעשו שירות בעבר אך לא היו מסוגלים להישאר נאמנים עד הסוף, אלוהים מונה בין הרשעים, כך שילכו בעצת רשעים ויהיו לחלק מן ההמון השרוי באי-סדר. בסופו של דבר, אלוהים ישמיד אותם. אלוהים משליך הצידה וזונח את מי שמעולם לא היה נאמן למשיח ולא הקדיש כל מאמץ, והוא ישמיד את כל בני האדם האלה כשיתחלפו העידנים. הם לא יתקיימו עוד על פני האדמה, ועל אחת כמה וכמה לא יורשו להיכנס למלכות אלוהים. מי שמעולם לא היה נאמן לאלוהים, אך נאלץ להתמודד עם אלוהים, יימנה על אלה העושים שירות לעמו של אלוהים. רק מעטים מבני האדם האלה יכולים לשרוד, ואילו רובם יגוועו לצד בני האדם שאפילו אינם רשאים לעשות שירות. בסופו של דבר, אלוהים יביא למלכותו את כל מי שבעצה אחת עם אלוהים, את עמו של אלוהים ואת בניו וכן את מי שאלוהים הועיד אותו מראש לשמש ככוהן. זה הפרי שהניב אלוהים בעבודתו. באשר למי שלא יכול להשתייך לאף אחת מהקטגוריות שקבע אלוהים – בני אדם כאלה יימנו על חסרי האמונה. ודאי תוכלו לתאר לעצמכם מה יהיה סופו. אמרתי לכם כבר את כל מה שעליי לומר. ההחלטה באיזו דרך תבחרו היא בידכם. מה שעליכם להבין הוא זה: עבודתו של אלוהים לעולם לא ממתינה למי שלא יכול לעמוד בקצב של אלוהים, וטבעו הצודק של אלוהים לא חס על איש.
מתוך 'המשיח עושה את עבודת המשפט באמצעות האמת' ב'הדבר מופיע בבשר'
כשהאומות והעמים בעולם ישובו כולם בפני כס מלכותי, אקח את כל השפע שבשמיים ואעניק אותו לעולם האנושי, כדי שהודות לי, הוא יהיה מלא עד גדותיו בשפע שאין כמוהו. אולם כל עוד העולם הישן ממשיך להתקיים, אשלח את זעמי על אומותיו, ואכריז בגלוי על הצווים המנהליים שלי בכל רחבי תבל, ואמיט ייסורים על כל מי שיפר אותם:
כשאני מפנה את פניי אל התבל כדי לשאת דברים, האנושות כולה שומעת את קולי, וכתוצאה מכך היא רואה את כל העבודות שביצעתי בכל רחבי תבל. אטיל ייסורים ואפיל ארצה כל מי שפועל בניגוד לרצוני, כלומר כל מי שמתנגד לי במעשי אדם. אקח את הכוכבים הרבים שבשמיים ואחדש אותם, והודות לי, השמש והירח יתחדשו – הרקיע כבר לא יהיה כפי שהיה. שפע הדברים על הארץ יתחדשו. הכל יושלם באמצעות דבריי. האומות הרבות שבתבל יחולקו מחדש והאומה שלי תתפוס את מקומן, כך שהאומות שעל פני האדמה ייעלמו לנצח ויהפכו לאומה שתעבוד אותי. כל אומות העולם יושמדו ויפסיקו להתקיים. מבין כל בני האנוש שבתבל, כל בני האדם השייכים לשטן יחוסלו. האש הבוערת תשטח את כל מי שעובד את השטן – כלומר, חוץ ממי שמצוי כעת בזרם, כל האחרים ייהפכו לאפר. כשאמיט ייסורים על העמים הרבים, בני האדם בעולם הדתי ישובו למלכותי במידה כזו או אחרת, לאחר שעבודותיי כבשו אותם, מפני שהם יראו את ביאת אלוהים הקדוש, הרוכב על ענן לבן. כל בני האנוש ילכו איש איש אחר סוגו, ואני אמיט עליהם ייסורים שונים בהתאם למעשיהם. כל מי שקם עליי יושמד. באשר לבני האדם שמעשיהם על פני האדמה לא היו קשורים אליי, בזכות האופן שבו הם ניקו את עצמם מאשמה, הם ימשיכו להתקיים על פני האדמה תחת פיקוחם של בניי ועמי. אתגלה לשפע העמים ולשפע האומות, אשמיע את קולי על פני האדמה ואכריז על השלמת עבודתי הגדולה שהאנושות כולה תוכל לראות במו עיניה.
מתוך 'האמירה העשרים ושש' מתוך 'אמירותיו של אלוהים לתבל כולה' ב'הדבר מופיע בבשר'
עבודת הענשת הרע ותגמול הטוב הסופית שלו נעשית כולה על מנת לטהר לגמרי את האנושות כולה, כדי שיוכל להביא אנושות קדושה לגמרי למנוחת נצח. שלב זה בעבודתו הוא עבודתו המכרעת ביותר. זהו השלב הסופי של כל עבודת הניהול שלו. אם אלוהים לא ישמיד את הרשעים אלא יניח להם להיוותר, האנושות כולה עדיין לא תוכל להיווכח במנוחה, ואלוהים לא יוכל להביא את האנושות כולה לעולם טוב יותר. עבודה כזו לא תסתיים לגמרי. כשהוא יסיים את עבודתו, האנושות כולה תהיה קדושה לחלוטין. רק בדרך זו יכול אלוהים לחיות בשלווה ובמנוחה.
מתוך 'אלוהים והאדם ייווכחו יחד במנוחה' ב'הדבר מופיע בבשר'
המלכות שברצונו להקים היא מלכותו. האנושות שהוא מבקש היא אנושות שסוגדת לו, שנשמעת לו לחלוטין ושיש לה כבוד כלפיו. אם לא יושיע את האנושות המושחתת, משמעות בריאת האדם על ידו תסתכם בלא כלום. לא תהיה לו עוד סמכות בקרב בני האדם ומלכותו לא תוכל עוד להתקיים על פני האדמה. אם לא ישמיד את אותם אויבים המורדים בו, לא יוכל לזכות בכבודו המלא ולא יוכל להקים את מלכותו על פני האדמה. אלה הם סמלי השלמת עבודתו והשלמת הישגו האדיר: להשמיד לחלוטין את אותם בני אדם המורדים בו ולהביא את מי שהובא לידי שלמות, למנוחה.
מתוך 'אלוהים והאדם ייווכחו יחד במנוחה' ב'הדבר מופיע בבשר'
עם השלמת דבריי, המלכות מיוסדת בהדרגה על פני האדמה והאדם חוזר לעצמו בהדרגה, וכך מיוסדת על פני האדמה המלכות שבלבי. במלכות, כל אנשי האל זוכים מחדש בחיים של אדם רגיל. החורף הקפוא חולף ומוחלף בעולם של ערי אביב, שבהן האביב נמשך כל השנה. בני האדם כבר לא ניצבים בפני העולם הקודר והאומלל של האדם, והם כבר לא צריכים לסבול את הקור של עולמו של האדם. בני האדם לא רבים זה עם זה, מדינות לא יוצאות למלחמה זו בזו, ואין עוד קטל ואין עוד שפיכת דמים כתוצאה מקטל; כל הארצות מלאות באושר, וכל מקום שופע בחמימות בין בני אדם.
מתוך 'האמירה העשרים' מתוך 'אמירותיו של אלוהים לתבל כולה' ב'הדבר מופיע בבשר'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה