דברי האל מנחים אותי ללמוד איך לחנך את ילדיי (II)

מאת צ'יאצ'ו, מלזיה

יום אחד אחרי ארוחת ערב לימדתי את בני הבכור איך לקרוא סינית – רק את המילים הפשוטות, "שמים, ארץ, אנשים ואדמה, אבא, אמא..." לימדתי אותו מספר פעמים, אבל הוא עדיין לא הצליח לכתוב אותן. הוא כתב את המילה הראשונה ואז שכח את המילה הבאה. הכעס בתוכי התעורר, הפניתי לעברו מבט כועס וצעקתי בקול רם: "כמה אתה טיפש! אתה אפילו לא יכול ללמוד כמה מילים בודדות!". בני הבכור נבהל ורץ לעמוד בפינה. נזפתי בו: "בוא הנה ותמשיך לכתוב!". הוא לא בא, אז תפסתי אותו בחוזקה ומשכתי אותו לכסא. כשראיתי את מבטו מעורר הרחמים של בני, חשתי כאב דוקר בלבי. בכיתי, חזרתי לחדרי והתפללתי לאלוהים: "אלוהים! ברגע שבני אכזב אותי, לא הצלחתי לשלוט בכעס שלי. אני לא רוצה להתייחס לילדים שלי כך. אלוהים, בבקשה עזור לי." אחרי התפילה, נרגעתי אט אט.

אחר כך, לימדתי אותו כרגיל, אבל הוא עדיין לא למד. ‏זכרתי להתפלל לאלוהים ולא התרגזתי שוב. במקביל, התחלתי להרהר גם על עצמי. למה לא הצלחתי לשלוט בכעס שלי כשהבן שלי אכזב אותי? בשעה שהרהרתי בכך, נזכרתי בקטע מדברי האל: "משיש לאדם מעמד, הוא מתקשה לא פעם לשלוט במצב רוחו, ונהנה אפוא לנצל הזדמנויות כדי להביע את אי-שביעות רצונו ולתת פורקן לרגשותיו. הוא עשוי להתפרץ לא פעם בזעם ללא סיבה נראית לעין, כדי לחשוף את יכולתו ולהודיע לאחרים כי מעמדו וזהותו שונים מאלה של בני אדם רגילים. מובן שאנשים מושחתים ללא כול מעמד מאבדים אף הם שליטה לעתים קרובות. כעסם נגרם לא פעם על ידי פגיעה בטובות ההנאה האישיות שלהם. כדי להגן על מעמדם וכבודם, בני אדם מושחתים עשויים לתת לעתים קרובות פורקן לרגשותיהם ולחשוף את טבעם הגאוותני" ('אלוהים עצמו, הייחודי ב'' ב'הדבר מופיע בבשר'). "יש הנוקטים איפוק בכעסם, ואילו אחרים נמהרים יותר ומתפרצים בחמת זעם בכל עת שהם חפצים, ללא כול שמץ של איפוק. בקצרה, כעסו של האדם נובע מטבעו המושחת. תהיה מטרתו אשר תהיה, הוא גשמי ובא מן הטבע. אין לו כול קשר לצדק או אי-צדק מפני שדבר בטבעו ומהותו של האדם אינו מתאים לאמת" ('אלוהים עצמו, הייחודי ב'' ב'הדבר מופיע בבשר'). באמצעות מה שדברי האל חשפו בפניי, ראיתי שהושחתתי עמוקות בידי השטן ושאני יהירה ושתלטנית מידי, תמיד דוחקת בילדיי ומכריחה אותם לעשות דברים בהתבסס על זהותי ומעמדי כאמם, וברגע שהם לא עמדו בדרישות ובסטנדרטים שלי, לא התאפקתי וכעסתי עליהם ונזפתי בם. למעשה לא הייתה לי כל סיבה לעשות זאת. האם הסיבה לכך שכעסתי על בני לא הייתה משום שתוצאות בחינת הכניסה שלו היו הגרועות ביותר מבין כל הילדים? זה גרם לי להתבייש בפני אחרים. כשהתייחסתי לבני בנוקשות כזו והתעלמתי מרגשותיו זה לא היה לטובתו או כדי לגרום לו לשפר את הישגיו בלימודים במהירות, אלא כדי לספק את היהירות של עצמי ואת הרצון שלי במעמד. אני אנוכית ונבזית מידי! בשל טבעי היהיר, האנוכי והמושחת אני לא מסוגלת להישמע לאלוהים, ואני תמיד רוצה להתנתק ממרות האל והסדריו. אני רוצה לסדר את הכל עבור הילדים שלי בהתבסס על יכולתי האישית ובסופו של דבר אני מביאה על עצמי ועל ילדיי סבל רב. כשחשבתי על זה, שנאתי את עצמי ולא רציתי לחיות עוד על פי טבעו המושחת של השטן ולתת לשטן לשטות בי. לכן התפללתי לאלוהים וביקשתי ממנו לשמור על ליבי, להנחות אותי באמצעות דבריו ולהמשיך לסדר את הנסיבות באופן שישנה אותי ויטהר אותי. כתוצאה מכך, הפסקתי לדרוש מבני דרישות מוגזמות. במקום זאת, לימדתי אותו בסבלנות וניסיתי להיות אם טובה כמיטב יכולתי. לאט לאט, הפסקתי לדאוג מהעובדה שילדיי לא לומדים, וחשתי רגועה ושמחה במיוחד. כשהתבוננתי שוב בשני ילדיי, הבנתי שהם מאוד חמודים ומלאי חיים, ואז הבנתי כמה היה זה לא הוגן כלפי ילדיי כשכל הזמן גרמתי להם לחיות לפי דרכי ולגדול לפי הדימוי שיצרתי בראשי.

בהמשך, מה שהפתיע אותי היה שילדיי התחילו להשתנות. לפני כן הם לא התרכזו כלל בלימודיהם ולא יכלו לשבת בשקט כשהם עשו שיעורי בית. הם היו קורסים על השולחן וביקשו לשחק אחרי שכתבו כמה מילים בודדות. עכשיו הם ממש היו מסוגלים לשבת ולעשות את שיעורי הבית שלהם בחריצות. בשנים האחרונות, בני הבכור לא היה מסוגל ללמוד את המילים הסיניות שלימדתי אותו פעמים רבות, אבל עכשיו הוא זכר אותן אחרי שאמרתי אותן רק פעם או פעמיים והצליח לקרוא ארבע או חמש מילים יחד. זה מאוד הפתיע אותי. עוד יותר מכך הופתעתי לראות שבעוד שבעבר בניי רבו לעתים קרובות כשהם היו יחד, כעת הם פתאום התנהגו יפה ולא רבו עוד. בני הבכור אפילו נתן מיוזמתו את הדברים האהובים עליו לאחיו הצעיר. כשבעלי ראה את השינוי שהתחולל בבנים שלנו, הוא שאל אותי בפליאה איך חינכתי את הילדים שלנו ומדוע הם נעשו פתאום כה חכמים ונבונים. חשבתי לעצמי: איך זה שלימדתי אותם את זה? זהו מעשה נפלא של אלוהים!

אחרי החוויה הזו, נרגעתי כדי להרהר בשיטות שבהן השתמשתי בעבר לחינוך ילדיי. תמיד חינכתי את ילדיי ושלטתי בהם מעמדתי כאם, כדי לגרום להם להקשיב לי ולעשות כדבריי. חשבתי שזו הדרך לחנך את ילדיי היטב. בעצם, כשחינכתי את ילדיי באופן הזה, לא רק שזה לא קידם אותם אלא שהתפתחה בהם התנגדות רבה יותר. אבל אחרי שזנחתי את הבשר והפסקתי לחיות לפי טבע אנוכי, יהיר ומושחת, אחרי שהייתי מוכנה להישמע למרות האל והסדריו, להפקיד את ילדיי בידי אלוהים למלא את חובתי ותפקידי כאם, ילדיי נעשו צייתנים ונבונים. כעת אני מבינה שרק אלוהים מחזיק בסמכות ובעוצמה ושרק דברי האל יכולים לשנות בני אדם ולגרום לנו לחיות את חיינו בהתאם לדיוקנו של בן אנוש אמיתי. לפיכך ארומם את אלוהים ואאפשר לו לשלוט על ביתנו. כפי שנאמר בשיתוף שנעשה בנוגע לאמור לעיל: "כשאתם מכניסים את אלוהים אל תוך חייכם האמיתיים, הדבר הראשון שיש לעשות הוא להכניס את אלוהים אל תוך חיי המשפחה. בחיי המשפחה, אם יש אנשים שהם מקור הסמכות במשפחה שלכם, עליכם להסיר אותם מעמדה זו. עליכם להיפטר מכל האלילים, להפוך את דברי האל לשליטי ביתכם ולאפשר למשיח למשול. בעל ואשה, אב ובן, אם ובת – כולם חייבים לקרוא ולשתף את דברי האל יחדיו. אם ישנן בעיות או אי הסכמות כלשהן, ניתן לפתור אותן באמצעות תפילה, קריאה בדברי האל ושיתוף האמת. אל תפעלו כפי שנהגתם בעבר כשהקשבתם לאדם. בני אדם לא צריכים לפעול על פי מה שאומרים בני אדם אחרים. עליהם לפאר את המשיח ולאפשר לדברי המשיח למשול במשפחתם, לאפשר לדברי האל לשלוט בביתם. זוהי הכנסת דברי האל אל חייכם האמיתיים, הלא כן?"

לפיכך, אמרתי לילדיי: "מהיום והלאה, אמא לא תתרגז באופן לא סביר או תצעק עליכם שוב. אם תעשו משהו לא טוב, אמא תגיד לכם בסבלנות, ואם אמא תעשה משהו לא טוב, היא תתנצל בפניכם. בואו נלמד את דבר האל יחד, נתפתח יחד באמצעות דברי האל ולא נעשה דברים שאלוהים לא אוהב, בסדר?" בניי אמרו בשמחה: "אוקיי!". אחר כך, כבר לא השתמשתי במעמד שלי כאמא שלהם כדי לדחוק בהם. כשהתמודדנו עם קשיים מסוימים, כולנו נתנו כבוד לאלוהים ואפשרנו למשיח לשלוט בביתנו. לפעמים דיברתי אליהם בקול רם והם אמרו לי: "אמא, אלוהים לא יאהב אותך כשאת מתנהגת כך." כשהם עשו משהו לא טוב, הסברתי להם את הסיבה לכך ואמרתי להם איך אלוהים רוצה שנתנהג, ובכל פעם הם הקשיבו בתשומת לב רבה. לאט לאט, מערכת היחסים שלי עם ילדיי נעשתה קרובה יותר ויותר. קראתי להם את דברי האל והקשבתי איתם למזמורי דבר האל לעתים קרובות. בעבר, כשהם חזרו מבית הספר הם תמיד צפו בסרטים מצוירים כמו "רובוטים" באייפד. היום, הילדים שלי אומרים לי תכופות: "אמא, נצפה באייפד קצת, אבל לא נצפה בדברים שאת לא אוהבת. אנחנו יכולים לצפות בסרטונים של מזמורי דבר האל?" אחר כך הם צפו בהם בשקט, ולפעמים הם היו צופים בהם במשך יותר משעה.

תודה לאל הכול יכול על ששינה את חיי וחיי ילדיי בעזרת דבריו! בעבר הייתי טיפשה ונבערת וחינכתי את ילדיי בהתבסס על האופי היהיר שלי. לא ידעתי איך להביא את ילדיי בפני אלוהים, וכתוצאה מכך ככל שחינכתי אותם כך הם נעשו יותר מרדנים. עכשיו אני מבינה שרק דברי האל יכולים לשנות אותנו ולגרום לנו להביא לידי ביטוי בחיינו את דיוקנו של בן אנוש אמיתי. מעתה והלאה, אלמד איך לרומם את דבר האל ולגרום לילדיי להאמין באלוהים וללכת בדרכו. כל התהילה לאל הכול יכול!