מאת שיאנג יאנג
יום אחד קראתי משל. הָיֹה הָיָה איכר אחד שקיווה שהחיטה שלו לא תושפע מפגעי מזג האוויר בעת צמיחתה, אלא שתגדל גבוהה וחזקה תחת רוחות קלות ובאור השמש. אך כשהתגשמה משאלתו והגיע מועד הקציר, הייתה החיטה ריקה מגרעינים. כפי שהתברר, אם חיטה לא עוברת טבילה בידי תנאי מזג אוויר קשים בעת צמיחתה, היא לא תישא יבול עשיר.
גידול החיטה גרם לי להרהר בחיינו שלנו, וכיצד גם אנו צריכים להתחשל על ידי הרוח והגשם. אחרת יהיה גורלנו כגורל הפרחים הגדלים בחממה – נהיה שבריריים מאוד וניפול עם משב הרוח הראשון. לא נהיה מסוגלים להסתגל לסביבות שונות ולמצבים אכזריים. לפי כתבי הקודש, "כִּ֤י מְשׁוּבַ֣ת פְּתָיִ֣ם תַּֽהַרְגֵ֑ם וְשַׁלְוַ֖ת כְּסִילִ֣ים תְּאַבְּדֵֽם׃" (משלי א', ל"ב). כשאנו נמצאים בסביבה נוחה ובתנאים קלים, רק בשרנו נהנה. אין לנו שום יכולת להסתמך בכנות על אלוהים, לראותו או להתקרב אליו. אנו גם עלולים להפסיק להיווכח בחיים, וכשאנו נתקלים בכישלונות ובמכשולים, אנו בקלות עלולים להפוך לשליליים ולחלשים, אנו עשויים לאבד את אמונתנו באל ובמקרים חמורים אף להתכחש לו ולבגוד בו. לכן, אם אנשים רוצים לצמוח בחייהם, עליהם לעבור כמה מכשולים, כישלונות ומצוקות. כאשר אנו חווים קשיים רבים, אנו לומדים כיצד להסתמך על אלוהים בלב שלם ולפנות אליו, אנו מבססים יחסים תקינים עם אלוהים, ואט אט אנו הופכים למיושבים וליציבים. בנוסף, כוח הרצון שלנו, הסיבולת שלנו, יכולתנו לשפוט דברים ולהתמודד עם בעיות, מתפתחים כולם במהירות. אנו גם מתבגרים במידה ניכרת וצומחים בחיינו בכל יום שעובר. לכן, כל עוד אנו חווים קשיים ומצוקות אנו רק גדלים.
שאלה בדבר האמונה, האל הוא אהבה
בדומה, לאלה מאיתנו שמאמינים באל, ההתנסות בקשיים ובהזדככות היא ברכתו הגדולה ביותר. שכן אם אנו רוצים לזכות בחיים, עלינו לעבור קשיים וסבל. לפי כתבי הקודש, יִ" (דניאל י"ב, י'). "מַצְרֵ֣ף לַ֭כֶּסֶף וְכ֣וּר לַזָּהָ֑ב וּבֹחֵ֖ן לִבּ֣וֹת יְהוָֽה׃" (משלי י"ז, ג'). בכתבי הקודש מופיעים משפטים רבים מסוג זה, שלפיהם רק אם נחווה קשיים וזיכוכים, נוכל לראות את שיעור קומתנו האמיתי ולגלות את מגרעותינו וחסרונותינו. בו בזמן נזכה בידע אמיתי בדבר רצון האל – הרצון שעומד בבסיס הכנתו את הקשיים הללו, בבסיס טבעו, מה ששייך לו ומה שהינו. רק באמצעות ההתנסות בקשיים ובזיכוכים האלה, יתנקו טבענו המושחת וטומאת אמנותנו באל. רק אז נוכל להפוך בעזרת האל לאנשים שנשמעים לו, שאוהבים אותו ושמשביעים את רצונו. לאורך ההיסטוריה, אותם קדושים ונביאים קדמונים סבלו ממצוקות לפני שרכשו אמונת אמת באל וצייתו לו. רק אז הם זכו בשבח האל. לדוגמה, הבה נביט באברהם. האל דרש ממנו למסור את בנו יצחק כקורבן עולה לאלוהים, בנו שנולד לו כשהיה בן מאה שנים. בשעת מבחן זו, אברהם ויתר על בנו היחיד והאהוב ביותר, כדי להשביע את רצון האל. הכנות והצייתנות שהפגין זכו באישור האל. לכן הבטיח אלוהים לאברהם שיתרבו צאצאיו, וכך נהיה אברהם לאבי עם רב. משה עבר במדבר ארבעים שנה של סבל. לא רק שהסבל ריכך את מזגו החם, הוא גם חישל את רצונו ואת הסיבולת שלו וכן הביא את אמונתו באל לכדי שלמות. לאחר מכן, הפך משה לראוי לשרת את האל. הוא נשא בעול הכבד של הובלת בני ישראל ממצרים, ובכך שנשען על אמונתו – הוא הצליח להשלים את המשימה שהטיל עליו אלוהים. גם בשעת הקושי והניסיונות שהציב אלוהים לאיוב – הונו נגנב ממנו, ילדיו מצאו את מותם בנסיבות מצערות וכל גופו נמלא במורסות מכאיבות – הוא לא אמר דבר חטא. הוא האמין שיהוה נתן לו כל מה שברשותו וכך גם לקח ממנו. לא שינה עבורו מה עשה לו האלוהים, איוב עדיין הילל את שם יהוה ואמונתו, צייתנותו והערצתו לאלוהים השתבחו דרך הקשיים והניסיונות שעבר. אלוהים בירך את איוב, הניח לו לשמוע במו אוזניו את קולו של האלוהים והעניק לו עושר רב משהיה לו קודם.
מכל אלו אנו רואים שהאמונה באל היא דרך קשה, עקלקלה ומלאת מהמורות. בשעה שאנו צועדים בדרך הזו, עלינו לעמוד בניסיונות רבים ובזיכוכים כמו מחלות, עוני, הכפשות מאנשים וכיוצא באלה. כשאנו עוברים את הסבל והזיכוכים הללו, האם אנו מסוגלים להיצמד לעקרונות שלנו, לא להאשים את האלוהים, לפרש אותו שלא כראוי, ללמוד לקבל זאת ממנו, להתמקד בלמידת הלקחים ולעסוק בהרהור עצמי, כדי שנוכל לצמוח בחיינו? למעשה, לאחר שאנו עוברים קשיים וזיכוכים, אנו יכולים להעריך באמת ובתמים שהמצוקות הן הברכה הגדולה ביותר שהאל יכול להעניק לנו! רק אם נעבור מצוקות וסבל, נוכל להיפטר מטבענו המושחת ותכונותינו ישתנו. כאשר ישתנו אורחות חיינו, נהיה זכאים לקבל את מורשת האל ולזכות בהבטחתו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה