ג. מקורה והתפתחותה של כנסיית האל הכול יכול

ג. מקורה והתפתחותה של כנסיית האל הכול יכול

בעידן החסד, ישוע האדון הבטיח לחסידיו כך: "ואם אלך ואכין לכם מקום, אשוב ואקבל אתכם אליי. באשר אהיה תהיו גם אתם" (יוחנן י"ד 3). הוא גם נשא את הנבואה הבאה: "כי כברק היוצא ממזרח ומאיר עד מערב, כך יהיה גם בואו של בר האנוש" (מתי כ"ד 27). באחרית הימים, כפי שהבטיח וחזה, אלוהים התגלם שוב בבשר ודם וירד אל מזרח העולם – לסין – כדי לבצע את עבודת השיפוט, הייסור, הכיבוש והישועה באמצעות דברו, על יסוד עבודת הגאולה של ישוע האדון. בכך נתמלאו גם הנבואות מכתבי הקודש, לפיהן "השיפוט מתחיל מבית האל" ו-"מי אשר אוזן לו, ישמע נא את אשר הרוח אומרת לקהילות". עבודתו של אלוהים באחרית הימים הביאה לסיום עידן החסד והשיקה את עידן המלכות. כאשר בשורת מלכותו של האל הכול יכול התפשטה במהירות בסין היבשתית, נוצרה כנסיית האל הכול יכול. כפי שמוכיחות העובדות, כנסיית האל הכל יכול נוצרה אך ורק כתוצאה מעבודתו של אלוהים באחרית הימים – היא לא נוסדה על ידי אדם. הסיבה לכך היא שהאנשים הנבחרים בכנסיית האל הכול יכול מתפללים בשמו של האל הכול יכול, נשמעים לעבודתו ומקבלים את כל האמיתות שהוא מביע. לפיכך מובן מאליו כי אותם אנשים נבחרים מאמינים במשיח שהתגלם בבשר ודם באחרית הימים, האל המעשי שהוא רוח הקודש שהתממשה בבשר ודם – וכי הם אינם מאמינים באדם כלשהו. מבחינה חיצונית, האל הכול יכול הוא רק בר אנוש רגיל שנברא בצלם, אך במהותו הוא התגלמותה של רוח האלוהים והוא האמת, הדרך והחיים. עבודתו ודברו הם הביטוי הישיר של רוח האלוהים והם מהווים את הופעתו האישית של אלוהים. לפיכך, הוא האל המעשי שהתגלם בבשר ודם.

קטע מתוך הסרט ‘המתנ’ – כיצד עלינו “לפקוח עין ולהמתין” לביאתו השנייה של האל?

הברק ממזרח | סרטי בשורה| קטע מתוך הסרט ‘המתנ’ – כיצד עלינו “לפקוח עין ולהמתין” לביאתו השנייה של האל?

כשהאל יבוא שוב, האם הוא יֵרד עם העננים או שיבוא בחשאי כגנב? כיצד תעמדו מול ביאתו השנייה של האל? האם תחששו מדי ללכת שולל אחר משיח שקר עד שתסרב לבקשו או שתנהגו כבתולה החכמה ותאזינו בתשומת לב רבה לקולו של האל? כיצד עלינו "לפקוח עין ולהמתין" כך שנוכל לקדם בברכה את האל כשיבוא? צפו בסרטון קצר זה!

לעיון נוסף

כנסיית האל הכול יכול - משכן האל נמצא בקרב בני אדם

האל הכול יכול - ביאת המשיח

הכרת אלוהים | הממתין לשובו של ישוע האדון

שרים של תפילות | אלוהים חס על האנושות

הברק ממזרח | שרים של תפילות | אלוהים חס על האנושות

I

חמלה, משמעויות רבות יש למילה.

לאהוב, לדאוג ולהגן.

חמלה, חיבור עמוק מהנפש.

אינה מאפשרת לפגוע, גם לא במחשבה.

היא מעידה על רוך ועל אהבה,

שלא תגרום לזנוח או לוותר על אף אדם.

היא מעידה על רוך ועל אהבה,

שלא תגרום לזנוח או לוותר על אף אדם.

אלו רחמי האל, כלפי האדם.

האל השתמש במילה שגורה בפי כל,

אך מבטאת את רחשי ליבו ויחסו אל האדם.

שנגלה במלואו כשהוא דיבר.

הברק ממזרח|דבר אלוהים| לגבי כתבי הקודש (4)

הברק ממזרח | דבר אלוהים | לגבי כתבי הקודש (4)

 בני אדם רבים סבורים שהיכולת להבין ולפרש את כתבי הקודש כמוה כמציאת הדרך האמיתית, אך למעשה, האם הדברים כל כך פשוטים? איש לא יודע את טיבם האמיתי של כתבי הקודש: שהם אינם אלא תיעוד היסטורי של עבודתו של אלוהים ועדות על שני השלבים הקודמים בעבודתו של אלוהים. הם לא מספקים הסבר על המטרות שמנחות את עבודתו של אלוהים. כל מי שקרא את כתבי הקודש יודע שהם מתעדים את שני השלבים בעבודתו של אלוהים במהלך עידן החוק ועידן החסד. התנ"ך מעלה על הכתב את תולדות עם ישראל ואת תולדות עבודתו של יהוה מהבריאה ועד סוף עידן החוק. הברית החדשה מתעדת את עבודתו של ישוע על פני האדמה בארבעת ספרי הבשורה, וכן את העבודה של פאולוס. האין זה תיעוד היסטורי? העלאת אירועי העבר כיום הופכת אותם להיסטוריה, וגם אם הם אמיתיים וממשיים מאוד, הם בכל זאת היסטוריה. והיסטוריה לא יכולה להתייחס להווה. זאת מכיוון שאלוהים לא חושב על היסטוריה! לכן, אם אתם מבינים רק את כתבי הקודש ולא מבינים דבר על העבודה שאלוהים מתכוון לעשות כיום, ואם אתם מאמינים באלוהים אך לא מחפשים את העבודה של רוח הקודש, הרי שאתם לא מבינים מה פירוש הדבר לחפש את אלוהים. אם אתם קוראים את כתבי הקודש כדי ללמוד על ההיסטוריה של עם ישראל וכדי לחקור את ההיסטוריה של בריאת כל השמיים והארץ בידי אלוהים, אתם לא מאמינים באלוהים. אולם כיום, מכיוון שאתם מאמינים באלוהים ועוסקים בחיפוש חיים, מכיוון שאתם עוסקים בניסיון להכיר את אלוהים ואתם לא עוסקים במכתבים מתים ובדוקטרינות מתות או בניסיון להבין את ההיסטוריה, עליכם לחפש את רצון האל של היום, ועליכם לחפש את כיוון עבודתה של רוח הקודש. אילו הייתם ארכיאולוגים, הייתם יכולים לקרוא את כתבי הקודש, אך אתם לא ארכיאולוגים – אתם מאמינים באלוהים, ומוטב שתחפשו את רצון האל של היום. אם תקראו את כתבי הקודש, תוכלו לכל היותר להבין מעט מההיסטוריה של עם ישראל, ללמוד על חייהם של אברהם, דוד ומשה, תגלו כמה הם יראו את יהוה, תגלו עד כמה יהוה שרף את מי שהתנגד לו, ואיך הוא דיבר אל בני האדם בעידן ההוא. אתם רק תגלו דברים על עבודתו של אלוהים בעבר. התיעוד בכתבי הקודש מפרט כיצד בני ישראל הקדומים יראו את אלוהים וחיו תחת הכוונתו של יהוה. משום שבני ישראל היו עמו הנבחר של אלוהים, אפשר לזהות בתנ"ך את נאמנותם של כל בני ישראל ליהוה; אפשר לראות שיהוה דאג לכל בני האדם ששמעו לו ובירך אותם; אפשר להבין שכאשר אלוהים עבד בעם ישראל, הוא היה רחום וחסוד, ובער בלהבות מאכלות; שכל בני ישראל, מהעלובים שבהם ועד החזקים ביותר, יראו את יהוה, ושמשום כך, אלוהים בירך את הארץ כולה. כאלה הן תולדות ישראל המתועדות בתנ"ך.

כתבי הקודש הם תיעוד היסטורי של עבודתו של אלוהים, והם מתעדים רבים מהחזונות של נביאים קדומים, וכן כמה אמירות של יהוה בעבדתו באותה עת. לפיכך, בני האדם רואים בספר הזה ספר "קדוש" (משום שאלוהים הוא קדוש וגדול). מובן שכל זה נובע מהיראה שלהם ליהוה ומההערצה שלהם את אלוהים. בני האדם מתייחסים כך לספר הזה רק משום שברואי האל מעריצים כל כך את הבורא שלהם, ויש אפילו כאלה שקוראים לספר הזה "ספר שמימי". למעשה, זהו רק תיעוד אנושי. יהוה לא קרא לספר כך, ויהוה לא כיוון באופן אישי את כתיבתו. במילים אחרות, מחברי הספר הם לא אלוהים כי אם בני אדם. "כתבי הקודש" היא רק כותרת כבוד שהאדם נתן לספר. יהוה וישוע לא החליטו על הכותרת הזו לאחר שהם דנו על כך – היא אינה אלא רעיון אנושי. זאת משום שהספר הזה לא נכתב על-ידי יהוה וקל וחומר שהוא לא נכתב על-ידי ישוע. במקום זאת, כתבי הקודש מורכבים מכתביהם של נביאים, שליחים וחוזים קדומים שאותם אספו דורות מאוחרים יותר וערכו כספר של כתבים עתיקים שבני האדם מתייחסים אליהם כקדושים במיוחד. כך נוצר ספר שכולל, לדעתם של בני האדם, תעלומות עמוקות ובלתי נתפסות שמחכות להיפתר על ידי דורות העתיד. לכן, בני האדם אפילו יותר ממהרים להאמין שהספר הזה הוא "ספר שמימי". עם התוספת של ארבעת ספרי הבשורה וספר ההתגלות, גישתם של בני האדם כלפי כתבי הקודש הפכה לשונה במיוחד מגישתם כלפי כל ספר אחר, ולכן איש לא מעז לנתח את "הספר השמימי" הזה – משום שהוא "מקודש" מדי.

הברק ממזרח| קול אלוהים| לגבי כתבי הקודש (3)

הברק ממזרח|  אלוהים| לגבי כתבי הקודש (3)

לא כל דבר בכתבי הקודש הוא תיעוד של דברים שאלוהים אמר באופן אישי. כתבי הקודש פשוט מתעדים את שני השלבים הקודמים בעבודתו של אלוהים, שחלק אחד מהם הוא רישום של חזונות הנביאים, והחלק השני שלהם הוא החוויות והידע שכתבו בני אדם שאלוהים השתמש בהם לאורך העידנים. חוויות אנושיות נגועות בדעות אנושיות ובידע אנושי, וזה בלתי נמנע. ברבים מהספרים בכתבי הקודש יש תפיסות אנושיות, דעות קדומות אנושיות ופרשנויות אנושיות מגוחכות. מובן שרוב הדברים הם תוצאה של הנאורות וההארה של רוח הקודש, והם פרשנויות נכונות, אך אי-אפשר לומר שהם כולם ביטויים מדויקים לגמרי של האמת. השקפותיהם על דברים מסוימים אינן אלא ידע של ניסיון אישי או נאורות של רוח הקודש. חזונות הנביאים נבעו מהוראות ישירות של אלוהים: הנבואות של ישעיהו, דניאל, עזרא, ירמיהו ויחזקאל נבעו מהוראות ישירות של רוח הקודש – בני האדם האלה היו חוזים והם קיבלו את רוח הנבואה. הם היו כולם נביאים של התנ"ך. במהלך עידן החוק, בני האדם האלה, שקיבלו השראה מיהוה, התנבאו פעמים רבות בהוראה ישירה של יהוה. ומדוע יהוה עבד בהם? משום שעם ישראל היה העם הנבחר של אלוהים: עבודת הנביאים הייתה חייבת להתבצע בקרבם, והם היו כשירים לקבל התגלויות כאלה. למעשה, הם עצמם לא הבינו את דבריו של אלוהים כשהוא התגלה אליהם. רוח הקודש אמרה את הדברים האלה דרך פיהם כדי שבני האדם בעתיד יוכלו לתפוס את הדברים האלה ולראות שהם באמת היו מעשה ידה של רוח האל, של רוח הקודש, ושהם לא נבעו מהאדם, וכדי להוכיח את קיומה של עבודתה של רוח הקודש. במהלך עידן החסד, ישוע עצמו עשה את כל העבודה במקומם, ולכן בני האדם הפסיקו להתנבא. אם כן, ישוע היה נביא? ישוע היה נביא, כמובן, אך הוא גם היה יכול לעשות את עבודתם של השליחים: הוא יכול היה גם להתנבא וגם להטיף וללמד בני אדם ברחבי הארץ. אולם העבודה שהוא עשה והזהות שהוא ייצג לא היו אותו דבר. הוא בא לגאול את האנושות כולה, לגאול את האדם מחטא. הוא היה נביא, ושליח, אך יותר מזה, הוא היה המשיח. נביא יכול להתנבא, אך אי-אפשר לומר שהוא המשיח. לצד זאת, ישוע התנבא הרבה, ולכן אפשר לומר שהוא היה נביא, אך אי-אפשר לומר שהוא היה נביא ושמשום כך הוא לא היה המשיח. זאת משום שהוא ייצג את אלוהים עצמו בביצוע שלב בעבודה, ושזהותו הייתה שונה מזו של ישעיהו: הוא בא כדי להשלים את עבודת הגאולה, והוא גם קיים את חיי האדם, ורוח הקודש שרתה עליו באופן ישיר. בעבודה שהוא עשה, לא הייתה השראה מרוח האל ולא היו הוראות מיהוה. במקום זאת, רוח האל באה לעבוד באופן ישיר, ודי בכך כדי להוכיח שישוע לא היה זהה לנביאים. העבודה שהוא עשה הייתה עבודת הגאולה, וההתנבאות הייתה משנית לה. הוא היה נביא, שליח, אך יותר מזה, הוא היה הגואל. לעומת זאת, החוזים יכלו רק להתנבא, והם לא היו מסוגלים לייצג את רוח האל בביצוע כל עבודה אחרת. משום שישוע עשה עבודה כה רבה שאדם מעולם לא עשה, ומשום שהוא עשה את העבודה של גאולת האנושות, הוא היה שונה מישעיהו למשל. העובדה שישנם בני אדם שלא מקבלים את הזרם של היום נובעת מכך שהוא מהווה מכשול עבורם. הם אומרים: "בתנ"ך, נביאים רבים גם אמרו דברים רבים. על כן, מדוע הם לא היו אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם? אלוהים של היום נושא דברים. האם די בכך כדי להוכיח שהוא התגלמותו של אלוהים? אתם לא מרוממים את כתבי הקודש, ואתם גם לא לומדים אותם. אם כן, על סמך מה אתם אומרים שהוא התגלמותו של אלוהים? אתם אומרים שרוח הקודש מכוונת אתכם, ואתם סבורים שהשלב הזה בעבודה הוא עבודה שאלוהים מבצע באופן אישי, אך על מה אתם מסתמכים?" אתם מתמקדים בדבריו של אלוהים של היום, ונדמה שדחיתם את כתבי הקודש ושהשלכתם אותם הצדה, ולכן הם אומרים שאתם מאמינים בכפירה, ושאתם שייכים לכת מרושעת.

הברק ממזרח| דבר אלוהים| לגבי כתבי הקודש (2)

הברק ממזרח| דבר אלוהים| לגבי כתבי הקודש (2)

כתבי הקודש נקראים גם הברית הישנה, היא התנ"ך, והברית החדשה. האם אתם יודעים למה מתייחסת המילה "ברית"? ה"ברית" ב"ברית הישנה" נובעת מהברית שיהוה כרת עִם עַם ישראל כשהוא הרג את המצרים והושיע את בני ישראל מידי פרעה. כמובן, הראיה לברית הייתה דם השה על המזוזות ועל המשקוף, שבאמצעותו אלוהים כרת ברית עם האדם, ברית שבה נאמר שכל מי שדם השה היה על המזוזות ועל המשקוף של ביתו שייך לבני ישראל, שייך לעם הנבחר של אלוהים, ויהוה יותיר אותו בחיים (משום שיהוה עמד להרוג כל בכור בארץ מצרים, מאדם ועד בהמה). לברית יש שני רבדים של משמעות. יהוה לא יגאל אף אדם או בהמה בארץ מצרים. הוא יהרוג את כל הבנים הבכורים ואת כל בכורות הבקר והצאן. לכן, ברבים מספרי הנבואה מופיעים חזונות שלפיהם יהוה ייסר את המצרים כתוצאה מהברית שלו. זהו רובד המשמעות הראשון. יהוה הרג את הבנים הבכורים של ואת כל בכורות הבהמה בארץ מצרים, והוא הותיר בחיים את כל בני ישראל, ופירוש הדבר הוא שיהוה הוקיר את כל עם ישראל והותיר את כל בני העם בחיים. הוא רצה לעשות בהם עבודה בטווח הארוך, וכרת את הברית איתם באמצעות דם השה. מאותו רגע והלאה, יהוה לא הרג את בני ישראל, והוא אמר שהם יהיו נבחריו לעולם. בקרב שנים עשר שבטי ישראל, הוא פתח בעבודתו לעידן החוק כולו, פרש את כל חוקיו בפני בני ישראל, ובחר מביניהם נביאים ושופטים, והם היו במרכז עבודתו. הוא כרת איתם ברית: כל עוד העידן לא ישתנה, הוא יבצע את עבודתו רק בקרב הנבחרים. הברית של יהוה הייתה נצחית, מפני שהיא נכרתה בדם ומפני שהיא נכרתה עם העם הנבחר. עובדה חשובה יותר היא שהוא בחר את ההיקף והמטרה המתאימים לפתיחת עבודתו לעידן כולו, ולכן בני האדם חשבו את הברית לחשובה במיוחד. זה רובד המשמעות השני של הברית. למעט ספר בראשית, שהתרחש לפני כריתת הברית, כל ספרי התנ"ך מתעדים את העבודה בקרב בני ישראל לאחר כריתת הברית. מובן שיש מדי פעם סיפורים על הגויים, אך ככלל, התנ"ך מתעדת את עבודתו של אלוהים בעם ישראל. משום בריתו של יהוה עם בני ישראל, הספרים שנכתבו בעידן החוק מכונים גם "הברית הישנה". הם נקראים כך על שם בריתו של יהוה עם בני ישראל.

הברק ממזרח | דבר אלוהים | אלוהים עצמו, הייחודי י'

'הברק ממזרח | דבר אלוהים | אלוהים עצמו, הייחודי י'

 אלוהים הוא מקור החיים של כל הדברים (ד')

היום נעסוק בנושא מיוחד. לכל אחד ואחד מכם, יש רק שני דברים עיקריים שעליו לדעת, לחוות ולהבין – ומהם שני הדברים האלה? הראשון הוא היווכחותם האישית של בני אדם בחיים, והשני קשור להכרת האל. היום אני נותן לכם אפשרות בחירה: ביחרו אחד. האם אתם רוצים לשמוע על נושא הקשור לניסיון חייהם האישי של בני אדם או שמא אתם רוצים לשמוע על הכרת האל עצמו? ומדוע אני נותן לכם אפשרות בחירה כזו? מפני שהיום בדעתי לחלוק עמכם כמה דברים חדשים על הכרת אלוהים. אך מבלי להתייחס לכך, אניח לכם תחילה לבחור בין שני הדברים שזה עתה דיברתי עליהם. (אני בוחר את הנושא על הכרת האל.) (גם אנו חושבים שטוב יותר לחלוק את נושא הכרת האל.) האם אתם חושבים, שהדברים שחלקנו לאחרונה על הכרת האל ניתנים להשגה? (כשאלוהים קיים את השיתוף הראשון, לא הרגשנו שהם ניתנים להשגה. לאחר מכן, אלוהים קיים כמה שיתופים נוספים, וכשחזרנו על השיתוף הראשון, בסביבות שאלוהים ברא, האחים והאחיות שמו לב לחוויות בתחום זה.) הוגן לומר שהדברים הם מעבר להישג ידם של רוב בני האדם. ייתכן שדברים אלה לא ישכנעו אתכם. מדוע אני אומר זאת? מפני שכאשר הקשבתם לדברים שאמרתי קודם לכן, ללא קשר לדרך שבה אמרתי אותם או באילו מילים השתמשתי, כאשר שמעתם אותם, הייתם מודעים מילולית ותיאורטית לדברים שאמרתי, אך בעיה חמורה מאוד הייתה בכם, משום שלא הבנתם מדוע אמרתי את הדברים האלה, מדוע דיברתי על הנושאים האלה. זהו לב העניין. אם כן, על אף ששמיעת הדברים האלה הוסיפה להבנתכם אודות אלוהים ומעשיו והעשירה אותה, מדוע אתם עדיין מתקשים להכיר את אלוהים? הסיבה היא זו: לאחר ששמעתם את הדברים שאמרתי, רובכם עדיין לא מבינים מדוע אמרתי זאת, ומה הקשר בין הדברים האלה לבין הכרת האל. האין זה כך? למה קשור חוסר היכולת שלכם להבין את הקשר של הדברים להכרת האל? האם חשבתם על כך אי-פעם? ייתכן שלא. הסיבה שאינכם מבינים את הדברים האלה היא כי ניסיון חייכם שטחי מדי. אם הכרת וחוויית דבריו של אלוהים על ידי בני אדם תישאר ברמה שטחית מאוד, רוב הידע שלהם על אודות אלוהים יהיה מעורפל ומופשט – הוא יהיה בסיסי, דוקטריני ותיאורטי. בתיאוריה, הוא נראה או נשמע הגיוני וסביר, אך הידע אודות האל שיוצא מפיהם של רוב בני האדם ריק מתוכן. ומדוע אני אומר שהוא ריק מתוכן? מפני שלמעשה, בלבכם, לא ברור לכם אם הדברים שיוצאים מפיכם אודות האל נכונים או לא, אם הם מדויקים או לא. לכן, על אף שרוב בני האדם שמעו מידע רב ונושאים רבים על הכרת האל, הידע שלהם אודות האל טרם חרג מעבר לגבולות התיאוריה והדוקטרינה המעורפלת והמופשטת.