בני אדם רבים סבורים שהיכולת להבין ולפרש את כתבי הקודש כמוה כמציאת הדרך האמיתית, אך למעשה, האם הדברים כל כך פשוטים? איש לא יודע את טיבם האמיתי של כתבי הקודש: שהם אינם אלא תיעוד היסטורי של עבודתו של אלוהים ועדות על שני השלבים הקודמים בעבודתו של אלוהים. הם לא מספקים הסבר על המטרות שמנחות את עבודתו של אלוהים. כל מי שקרא את כתבי הקודש יודע שהם מתעדים את שני השלבים בעבודתו של אלוהים במהלך עידן החוק ועידן החסד. התנ"ך מעלה על הכתב את תולדות עם ישראל ואת תולדות עבודתו של יהוה מהבריאה ועד סוף עידן החוק. הברית החדשה מתעדת את עבודתו של ישוע על פני האדמה בארבעת ספרי הבשורה, וכן את העבודה של פאולוס. האין זה תיעוד היסטורי? העלאת אירועי העבר כיום הופכת אותם להיסטוריה, וגם אם הם אמיתיים וממשיים מאוד, הם בכל זאת היסטוריה. והיסטוריה לא יכולה להתייחס להווה. זאת מכיוון שאלוהים לא חושב על היסטוריה! לכן, אם אתם מבינים רק את כתבי הקודש ולא מבינים דבר על העבודה שאלוהים מתכוון לעשות כיום, ואם אתם מאמינים באלוהים אך לא מחפשים את העבודה של רוח הקודש, הרי שאתם לא מבינים מה פירוש הדבר לחפש את אלוהים. אם אתם קוראים את כתבי הקודש כדי ללמוד על ההיסטוריה של עם ישראל וכדי לחקור את ההיסטוריה של בריאת כל השמיים והארץ בידי אלוהים, אתם לא מאמינים באלוהים. אולם כיום, מכיוון שאתם מאמינים באלוהים ועוסקים בחיפוש חיים, מכיוון שאתם עוסקים בניסיון להכיר את אלוהים ואתם לא עוסקים במכתבים מתים ובדוקטרינות מתות או בניסיון להבין את ההיסטוריה, עליכם לחפש את רצון האל של היום, ועליכם לחפש את כיוון עבודתה של רוח הקודש. אילו הייתם ארכיאולוגים, הייתם יכולים לקרוא את כתבי הקודש, אך אתם לא ארכיאולוגים – אתם מאמינים באלוהים, ומוטב שתחפשו את רצון האל של היום. אם תקראו את כתבי הקודש, תוכלו לכל היותר להבין מעט מההיסטוריה של עם ישראל, ללמוד על חייהם של אברהם, דוד ומשה, תגלו כמה הם יראו את יהוה, תגלו עד כמה יהוה שרף את מי שהתנגד לו, ואיך הוא דיבר אל בני האדם בעידן ההוא. אתם רק תגלו דברים על עבודתו של אלוהים בעבר. התיעוד בכתבי הקודש מפרט כיצד בני ישראל הקדומים יראו את אלוהים וחיו תחת הכוונתו של יהוה. משום שבני ישראל היו עמו הנבחר של אלוהים, אפשר לזהות בתנ"ך את נאמנותם של כל בני ישראל ליהוה; אפשר לראות שיהוה דאג לכל בני האדם ששמעו לו ובירך אותם; אפשר להבין שכאשר אלוהים עבד בעם ישראל, הוא היה רחום וחסוד, ובער בלהבות מאכלות; שכל בני ישראל, מהעלובים שבהם ועד החזקים ביותר, יראו את יהוה, ושמשום כך, אלוהים בירך את הארץ כולה. כאלה הן תולדות ישראל המתועדות בתנ"ך.
כתבי הקודש הם תיעוד היסטורי של עבודתו של אלוהים, והם מתעדים רבים מהחזונות של נביאים קדומים, וכן כמה אמירות של יהוה בעבדתו באותה עת. לפיכך, בני האדם רואים בספר הזה ספר "קדוש" (משום שאלוהים הוא קדוש וגדול). מובן שכל זה נובע מהיראה שלהם ליהוה ומההערצה שלהם את אלוהים. בני האדם מתייחסים כך לספר הזה רק משום שברואי האל מעריצים כל כך את הבורא שלהם, ויש אפילו כאלה שקוראים לספר הזה "ספר שמימי". למעשה, זהו רק תיעוד אנושי. יהוה לא קרא לספר כך, ויהוה לא כיוון באופן אישי את כתיבתו. במילים אחרות, מחברי הספר הם לא אלוהים כי אם בני אדם. "כתבי הקודש" היא רק כותרת כבוד שהאדם נתן לספר. יהוה וישוע לא החליטו על הכותרת הזו לאחר שהם דנו על כך – היא אינה אלא רעיון אנושי. זאת משום שהספר הזה לא נכתב על-ידי יהוה וקל וחומר שהוא לא נכתב על-ידי ישוע. במקום זאת, כתבי הקודש מורכבים מכתביהם של נביאים, שליחים וחוזים קדומים שאותם אספו דורות מאוחרים יותר וערכו כספר של כתבים עתיקים שבני האדם מתייחסים אליהם כקדושים במיוחד. כך נוצר ספר שכולל, לדעתם של בני האדם, תעלומות עמוקות ובלתי נתפסות שמחכות להיפתר על ידי דורות העתיד. לכן, בני האדם אפילו יותר ממהרים להאמין שהספר הזה הוא "ספר שמימי". עם התוספת של ארבעת ספרי הבשורה וספר ההתגלות, גישתם של בני האדם כלפי כתבי הקודש הפכה לשונה במיוחד מגישתם כלפי כל ספר אחר, ולכן איש לא מעז לנתח את "הספר השמימי" הזה – משום שהוא "מקודש" מדי.
