יישין
כפר פשוט המפגר מאחור, הוריי המותשים מעבודתם, חיים במצוקה כלכלית... זיכרונות קודרים אלה נצרבו בנפשי עוד מגיל צעיר. זה היה הרושם הראשון שלי על "גורל". לאחר שהתחלתי את הלימודים, המורה שלי אמרה משפט ששמעתי לראשונה: "גורלך הוא בידיים שלך." נצרתי את המילים הללו בנפשי. אני מאמינה שלמרות שלא יכולתי לשנות את העובדה שנולדתי למשפחה ענייה, עדיין יכולתי לשנות את גורלי בעזרת עבודה קשה. לכן גייסתי את מלוא כוחי כדי להיאבק ב"גורל" ולהשיג חלקת שמיים משלי.
קטיעת הלימודים
בדיוק כמו דורות אחר דורות של המוני תלמידים, נחישותי ללמוד בקולג' היתה הצעד הראשון בשינוי גורלי. לשם כך למדתי קשה. בשיעורים הקשבתי בתשומת לב, ובין השיעורים – בזמן שכל התלמידים האחרים שיחקו בחוץ – עדיין למדתי. לעתים קרובות שקעתי בספרים אל תוך הלילה. הודות ללימודיי הקפדניים, ציוניי תמיד היו בין הגבוהים בכיתה. בכל פעם שמוריי או חבריי לכיתה הביטו בי בהערצה, זה חיזק את אמונתי ש"עליי להסתמך על שתי ידיי כדי ליצור לעצמי מקום בעולם." עם זאת, דרכי העולם הן בלתי צפויות. בזמן שחתרתי אחר האידאלים היפים הללו, אבי חלה פתאום. לאחר שנבדק, מצאו שיש לו שחמת דם שכבר החמירה לשלבי הביניים. כתוצאה ממחלתו אבי התנפח בכל הגוף. לא רק שהוא לא היה מסוגל לעבוד, אלא גם היה עליו להוציא הרבה כסף על ביקורים אצל הרופא. למשך זמן מה, כל עבודות הבית, כולל העבודה בחווה שהשתרעה על פני שלושה דונם – נפלה על אמי. במקביל אמי חלתה גם כן, במחלקה גניקולוגית רצינית. יום אחד אבי אמר לי בפנים מלאות צער: "בתי, עכשיו כל המשפחה נשענת על אמך שתומכת בנו. הנטל שלה כבד מאוד. זה עולה הרבה כסף לשלוח ארבעה ילדים לבית הספר למשך שנה. באמת שאין לנו דרך אחרת לממן את לימודייך. את הבכורה, אז עלייך להתחשב באחייך ובאחיותייך. למה שלא תפסיקי ללכת ללימודים, כדי שנוכל לספק את ההזדמנות הזו לאחייך ולאחיותייך?" לאחר ששמעתי את דבריו של אבי, חשתי כאב נורא בלבי – תמיד שאפתי ללמוד קשה ולהפוך לאדם יוצא מן הכלל, ואם הייתי נעתרת לבקשו הייתי מוותרת על הלימודים שלי. במצב כזה, האם כל סיכויי ותקוותי לא היו נעלמים כליל? דמעות נקוו בעיניי ולבי נמלא עצב. ידעתי שאבי שקל את הדברים זמן רב לפני שאמר אותם, ובראותי את אמי החולה לא יכולתי לסבול את העובדה שאטיל עליה נטל כה כבד. לנוכח המצב הכלכלי הקשה במשפחתי, לא היתה לי ברירה אלא להתאים את עצמי למצב הקיים – נעתרתי לבקשתו של אבי ונלחמתי בדמעות.