מאת צ'יאצ'ו, מלזיה
יש לי שני בנים בהפרש גילאים של שנה אחת. כדי לגדל אותם להיות אנשים מחונכים, מנומסים וטובים שיהיו מסוגלים לבסס את עצמם בחברה ולהצליח, שוחחתי עם בעלי בנושא מציאת גן ילדים טוב עבורם כשהיו בני שנתיים. אחרי מספר ביקורים, שאלות והשוואות, בחרנו בגן דובר אנגלית משום שהם שמו דגש על כישוריהם ויכולותיהם של הילדים, מה שתאם להשקפתי בנוגע לחינוך ילדים. למרות ששכר הלימוד היה מעט גבוה, כל עוד הילדים יכלו להתפתח באופן טוב יותר ולקבל חינוך טוב יותר, היה שווה להוציא על כך מעט יותר כסף.
כשילדיי התבגרו בהדרגה, גיליתי שהם לא נבונים וצייתנים כפי שקיוויתי. להפך, הם היו שתלטנים ומרדנים באופן קיצוני. לדוגמה, כשלקחתי אותם לקניון והם ראו משהו שהם אהבו, הם פשוט לקחו אותו, ואם לא קניתי להם אותו הם שכבו על הרצפה, בכו והקימו מהומה. כשהם שיחקו עם ילדים אחרים, אם הם ראו משהו שהם אהבו, הם היו חוטפים אותו מהם. אם הילדים האחרים לא היו נותנים להם אותו, הם היו מרביצים להם. בכל פעם שראיתי שהילדים שלי כה גחמנים ושתלטנים, נזפתי בהם בחוזקה. עם זאת, לא רק שזה לא היה אפקטיבי, אלא שהילדים שלי נעשו פחות ופחות צייתנים. אחרי שנזפתי בהם, הם היו זורקים את הבגדים והנעליים שלהם לפח. כשהם כעסו הם היו לוקחים מספריים וגוזרים את הבגדים, הסדינים והכריות שלהם. הייתי עצובה מאוד בשל כך. איך ייתכן שהילדים שלי כה יהירים ומתנהגים רע כל כך? הצעתי שנעביר אותם בית ספר אבל בעלי לא הסכים. הוא אמר שילדים צריכים לגדול באופן טבעי וספונטני. הגישה של בעלי כלפי ילדיי הכעיסה אותי מאוד: ילד מצוין צריך לטפח, לא פשוט משאירים אותו להתפתח באופן חופשי. מי יודע מה ייצא מהם אם תתן להם להתפתח באופן עצמאי! אבל לא משנה איך ניסיתי לשכנע אותו, בעלי עדיין התעקש על נקודת מבטו. כאב לי מאוד לראות את בעלי מתנהג בחוסר אחריות כזו כהורה. אם נמשיך כך, מה יהיה על ילדינו בעתיד? ככל שחשבתי על זה דאגתי יותר, ולא ידעתי מה לעשות. הרגשתי חסרת אונים בנוגע לשאלה מה לעשות לגבי חינוך ילדיי והרגשתי כואבת ודואגת.
