אמירותיו של המשיח של אחרית הימים | 'מהות הבשר שאלוהים מתגלם בו'

אמירותיו של המשיח של אחרית הימים | 'מהות הבשר שאלוהים מתגלם בו'

האל הכול יכול אומר, "משמעותה של ההתגלמות היא כי אלוהים מופיע בבשר ודם ובא לעבוד בקרב בני האדם שברא, בדמות בשר ודם. לפיכך, כדי שאלוהים יתגלם בבשר ודם, עליו להיות תחילה בשר ודם, בעל אנושיות רגילה; דבר זה, לכל הפחות, מוכרח להיות אמת. למעשה, ההשלכה של התגלמות אלוהים בבשר ודם היא כי אלוהים חי ועובד כבשר ודם, אלוהים בעצם מהותו נעשה בשר ודם, נעשה אדם. ... כיוון שכבשר ודם, עליו לגדול ולהתבגר, השלב הראשון של חייו הוא שלב של אנושיות רגילה, ואילו בשלב השני, מכיוון שאנושיותו מסוגלת לקחת על עצמה את עבודתו ולבצע את כהונתו, החיים שאלוהים בהתגלמותו חי במהלך כהונתו הם חיים של אנושיות ואלוהות מוחלטת כאחת."

דברי האל מנחים אותי ללמוד איך לחנך את ילדיי (I)

מאת צ'יאצ'ו, מלזיה

יש לי שני בנים בהפרש גילאים של שנה אחת. כדי לגדל אותם להיות אנשים מחונכים, מנומסים וטובים שיהיו מסוגלים לבסס את עצמם בחברה ולהצליח, שוחחתי עם בעלי בנושא מציאת גן ילדים טוב עבורם כשהיו בני שנתיים. אחרי מספר ביקורים, שאלות והשוואות, בחרנו בגן דובר אנגלית משום שהם שמו דגש על כישוריהם ויכולותיהם של הילדים, מה שתאם להשקפתי בנוגע לחינוך ילדים. למרות ששכר הלימוד היה מעט גבוה, כל עוד הילדים יכלו להתפתח באופן טוב יותר ולקבל חינוך טוב יותר, היה שווה להוציא על כך מעט יותר כסף.

כשילדיי התבגרו בהדרגה, גיליתי שהם לא נבונים וצייתנים כפי שקיוויתי. להפך, הם היו שתלטנים ומרדנים באופן קיצוני. לדוגמה, כשלקחתי אותם לקניון והם ראו משהו שהם אהבו, הם פשוט לקחו אותו, ואם לא קניתי להם אותו הם שכבו על הרצפה, בכו והקימו מהומה. כשהם שיחקו עם ילדים אחרים, אם הם ראו משהו שהם אהבו, הם היו חוטפים אותו מהם. אם הילדים האחרים לא היו נותנים להם אותו, הם היו מרביצים להם. בכל פעם שראיתי שהילדים שלי כה גחמנים ושתלטנים, נזפתי בהם בחוזקה. עם זאת, לא רק שזה לא היה אפקטיבי, אלא שהילדים שלי נעשו פחות ופחות צייתנים. אחרי שנזפתי בהם, הם היו זורקים את הבגדים והנעליים שלהם לפח. כשהם כעסו הם היו לוקחים מספריים וגוזרים את הבגדים, הסדינים והכריות שלהם. הייתי עצובה מאוד בשל כך. איך ייתכן שהילדים שלי כה יהירים ומתנהגים רע כל כך? הצעתי שנעביר אותם בית ספר אבל בעלי לא הסכים. הוא אמר שילדים צריכים לגדול באופן טבעי וספונטני. הגישה של בעלי כלפי ילדיי הכעיסה אותי מאוד: ילד מצוין צריך לטפח, לא פשוט משאירים אותו להתפתח באופן חופשי. מי יודע מה ייצא מהם אם תתן להם להתפתח באופן עצמאי! אבל לא משנה איך ניסיתי לשכנע אותו, בעלי עדיין התעקש על נקודת מבטו. כאב לי מאוד לראות את בעלי מתנהג בחוסר אחריות כזו כהורה. אם נמשיך כך, מה יהיה על ילדינו בעתיד? ככל שחשבתי על זה דאגתי יותר, ולא ידעתי מה לעשות. הרגשתי חסרת אונים בנוגע לשאלה מה לעשות לגבי חינוך ילדיי והרגשתי כואבת ודואגת.

איך היא התגברה על הפיתוי לנהל רומן (חלק 1)

מאת שִֹייוּאֶה, סין

ערב אחד ג'ינגרו ניקתה את ביתה.

"רינג, רינג," צלצל הטלפון. היא ענתה, וקול זר אך מוכר נשמע: "הלו! זה וונג וואי. את בבית!"

"וונג וואי?" ג'ינגרו היתה מופתעת במקצת: מדוע הוא מתקשר אליה לאחר שנים כה רבות?

"כן.. אני בבית. מה קורה?" שאלה ג'ינגרו בהפתעה.

"מזמן לא התראינו. אני רוצה לקחת אותך לסיבוב. אני בדרך אלייך ואגיע בקרוב. חכי לי בחוץ!" אמר וונג וואי.

ג'ינגרו ניתקה ולבה החל לפעום במהירות. מחשבותיה חזרו מיד לאותם ימים בבית הספר…

ג'ינגרו היתה נערה יפה, וגם ציוניה היו טובים ובנים רבים בבית הספר, כולל וונג וואי, רדפו אחריה. וונג וואי השתמש בכל מיני דרכים כדי להיכנס לעולמה של ג'ינגרו ולהתקרב אליה. הוא שלח לה מסרים, כתב לה מכתבים ונתן לה מתנות כדי להביע את רגשותיו כלפיה. אבל ג'ינגרו היתה נערה צייתנית ונבונה. היא לא רצתה שלימודיה ייפגעו, ולא רצתה לאכזב את ציפיותיהם של הוריה בגלל הסחות דעת רגשיות כלשהן. לכן היא אימצה גישה אדישה לנוכח המרדף המתמיד של וונג וואי אחריה. אך וונג וואי לא ויתר רק מפני שג'ינגרו הפנתה לו עורף, והוא המשיך לרדוף אחריה עוד כמה שנים אחר כך, כפי שעשה תמיד. התמדתו בכך החלה לגעת מעט בלבה של ג'ינגרו, אך מעט בלבד. מאוחר יותר, כמה בנות כיתתה התחילו להופיע סביב וונג וואי, והן היו הולכות אחריו כל היום. לבה השליו של ג'ינגרו החל לגעוש, והיא חשבה לעצמה שהיא תוכל להשתמש בנסיבות האלה כדי לבחון את וונג וואי במשך הסמסטר. אם הוא לא יתרגש מהבנות האלה וימשיך לרדוף אחריה, היא תיענה לחיזוריו…

"ביפ ביפ!" צופר המכונית העיר את ג'ינגרו מחלומותיה בהקיץ. היא כבר חיכתה בחוץ.

ג'ינגרו נכנסה למכוניתו ושניהם שקעו בשתיקה לנוכח הפגישה הבלתי צפויה לאחר זמן כה ממושך.

הם נסעו ללא מטרה מוגדרת והאווירה נעשתה מביכה במקצת.

לאחר זמן מה שבר וונג וואי את השתיקה. "נו… מה שלומך?"

"טוב, תודה. הכול טוב," ענתה ג'ינגרו בקלילות.

"איפה היית כל השנים האלה? לא הצלחתי למצוא אותך. כאילו נעלמת מעל פני האדמה. התקשרתי אלייך רק כשראיתי במקרה את המספר שלך בטלפון של חבר, אחרת מי יודע מתי הייתי רואה אותך שוב!" אמר וונג וואי כשהוא נוהג במכונית ומסתכל מדי פעם על ג'ינגרו בעודו מדבר.

"לא הייתי בשום מקום. פשוט הייתי עסוקה מאד בעבודה ולכן לא הייתי בקשר עם אף אחד מכם," אמרה ג'ינגרו בנימה מדודה.

וונג וואי עצר את המכונית בצד הדרך. ואז דיבר אל ג'ינגרו מלבו, ובקולו העמוק היו הן צער והן חרטה: "כשלמדנו בבית הספר, תמיד רציתי אותך. במשך חמש שנים רדפתי אחרייך! אבל את היית תמיד כל כך קרה כלפיי, אני לא יודע איך עברתי את השנים האלה. אחרי שעזבת את בית הספר, נרשמתי לבית ספר צבאי, אבל עדיין חשבתי עלייך כל הזמן. לאחר שסיימתי את בית הספר חיפשתי אותך בכל מקום, אבל לא מצאתי אותך. לבסוף התחתנתי בגלל לחץ מצד משפחתי, אבל את עדיין היית בלבי; אז, עכשיו ולתמיד. כשראיתי במפתיע את מספר הטלפון שלך, רק מילה אחת הדהדה בראשי: חרטה. אני מתחרט שלא חיכיתי עם נישואיי, ושלא פגשתי אותך מוקדם יותר…"

כשג'ינגרו שמעה את הוידוי הכן של וונג וואי, היא חשה צער מר. היא התבוננה בפניו של וונג וואי שתמיד היו נאים, ועכשיו נראו בוגרים ומכובדים יותר. להפתעתה, היא הרגישה התרגשות בלבה…

"כשהתייחסת בקרירות כזאת לחיזורים שלי אחרייך בכל השנים האלה – הייתי באפלה, ובחרתי להמתין עוד שנה אחת לתשובה ממך, אבל בסוף… את עדיין היית את, ואני עדיין הייתי אני. תגידי לי, למה תמיד התעלמת ממני בבית הספר? מה חשבת עליי? את יכולה לומר לי?" שאל וונג וואי, פגוע במקצת.

גם ג'ינגרו הרגישה צער וחרטה כששמעה זאת: צער, מכיוון שהיא היתה אז חסרת לב ופגעה בוונג וואי, וחרטה, כי בגלל אדישותה בעבר היא החמיצה את ההזדמנות להיות עם וונג וואי. ג'ינגרו הביטה בוונג וואי ונאנחה על כך שלאחר כל כך הרבה שנים, הוא עדיין חשב עליה. היא חשבה על כך שהיא כבר לא צעירה, ועל כך שעדיין לא מצאה חבר מתאים, ואיך כל חבריה התחתנו זה אחר זה, והיא נותרה היחידה שעדיין לא נישאה. היא רצתה שיהיה לה בן זוג שיאהב אותה, ופעמים כה רבות היא חלמה על תמונה רומנטית שלה ושל המאהב שלה החיים באינטימיות ובקירבה זה לזו. היא חלמה אפילו על עצמה ועל וונג וואי יוצאים ביחד… היא חשבה גם על כך שוונג וואי רדף אחריה בעבר בעקביות, וכעת היא הצטערה שלא הצליחה להעריך זאת. עכשיו וונג וואי עדיין מחזר אחריה, והיא באמת רצתה להיענות לו ולהיות בת זוגו. אך ההגיון שלה דיבר אליה: "וונג וואי נשוי כבר! כמאמינה באלוהים, אסור לך לעשות שום דבר שעלול לבייש את שמו של אלוהים. אסור לך בשום אופן לספר לוונג וואי ללא שיקול דעת על רגשותייך האמיתיים כלפיו. רק אם תתנהגי לפי דרישות האל, תוכלי להתאים לרצון האל." אך הרגשות שחשה בעומק לבה וההגיון שלה קרעו אותה לכיוונים שונים, והיא חשה כאב.

ג'ינגרו עשתה סדר במחשבותיה המבולבלות, ואילצה את עצמה להעמיד פנים שהכול כשורה. היא ענתה לוונג וואי: "באותה שנה רציתי לבחון אותך למשך סמסטר אחד נוסף. חשבתי שאם רגשותיך כלפיי לא ישתנו, אני אשקול לצאת איתך. אבל אז חשבתי על הציפיות של הוריי ממני… אני מניחה שזה היה הגורל!"

ג'ינגרו הדחיקה את רגשותיה כשאמרה זאת, אבל היא חשה כאב חודר. אילו היתה מסוגלת להחזיר את השעון לאחור, היא היתה מסכימה בהחלט לצאת עם וונג וואי בלי היסוס לרגע, ואז אולי הם לא היו במצב הזה עכשיו. אך כעת, ג'ינגרו עשתה כל שביכולתה כדי לשלוט ברגשותיה, ודמעות החלו לזלוג בשקט על פניה. היא חששה שוונג וואי יראה, ולכן הפנתה את פניה אל החלון. אך וונג וואי הרגיש שג'ינגרו בוכה, והוא מיהר להוציא ממחטה כדי לנגב את עיניה.

ג'ינגרו קראה בלבה לאלוהים שישמור עליה, כך שתוכל להתאפק ולא להתפתות ולאבד את העדות. היא לקחה את הממחטה ואמרה: "אני אעשה זאת." לאחר שנגבה את דמעותיה, וונג וואי לקח לפתע את ידה והרים אותה אל כתפו, ובדיוק אז, ג'ינגרו, שהיתה כל כך נסערת, אכן היתה זקוקה לכתף מנחמת. ג'ינגרו הרגישה לרגע שהיא בטראנס ורצתה להישען על הכתף הזאת, אך דבריו של אלוהים המלמדים והמזהירים אנשים צצו במוחה: "באשר לכל בני האדם שעושים מעשים רעים (אלה שנואפים, או אלה שמתעסקים בכסף שמקורו בשחיתות, או אלה שאין להם הפרדות ברורות בין גברים ונשים, או אלה שמפריעים לניהול שלי או מזיקים לו, או אלה שרוחם חסומה, או אלה שדבקו בהם רוחות רעות וכן הלאה – כולם חוץ מבני האדם שבחרתי), לא יימחל לאף אחד מהם, אף אחד מהם לא יזכה לחנינה, והם כולם יושלכו לשאול ויגוועו לעולמים!" ('האמירה התשעים וארבע'). ג'ינגרו חשה שדברי האל שופטים ומגנים אותה, ותוך רגע היא התעוררה מהטראנס שלה. היא ידעה בבירור שאלוהים קדוש, שטבעו של אלוהים צודק ושאין לחלל אותו, וכי אלוהים שונא יותר מכול אנשים מופקרים שאין להם גבולות ברורים בין גברים לנשים. היא ידעה שאם היא תעשה טעות ביחסיה עם גברים, היא תהיה מוכתמת לנצח ואלוהים יגנה אותה, ישנא ויקלל אותה. היא תאבד את ישועת האל. ג'ינגרו ידעה שברגע שתעשה צעד אחד לעבר וונג וואי, היא תהיה אבודה לחלוטין. נוכח מצב זה, ג'ינגרו חשה פחד ואי-נוחות חסרי תקדים. היא חשבה שלא רק שהיא לא תוכל לעשות דבר שיפגע בטבעו של אלוהים, אלא שהיא חייבת גם לכבד את נישואיו של וונג וואי. וונג וואי כבר אינו אותו נער שרדף אחריה בחצר בית הספר. עכשיו הוא גבר בעל משפחה, אשה וילדים. אם היא תעשה עכשיו צעד לא נכון, היא עלולה להרוס את משפחתו של אדם אחר, ולהפוך לאשה האחרת המבישה. דברי השיפוט של אלוהים עוררו את לבה ירא השמיים. היא אספה את כל כוחה, השליכה את ידו של וונג וואי, ואמרה בקרירות: "מאוחר מדי. קח אותי הביתה!"

"אחרי כל השנים האלה, למה את עדיין דוחה אותי? אני לא יכול אפילו לנחם אותך?" אמר וונג וואי בצער.

"לא הבנת נכון. אני לא דוחה אותך. אני מכבדת אותך כי יש לך משפחה. אתה צריך לחשוב עליהם," ענתה ג'ינגרו בשלווה.

אך וונג וואי לחץ על ג'ינגרו ואמר: "ואם אתגרש? האם אז תתני לי הזדמנות? אני לא אומר את זה מתוך החלטה של הרגע!"

השאלה הזאת גרמה ללבה של ג'ינגרו לגעוש שוב, והיא לא ידעה מה לומר. היא רק התפללה לאלוהים בשקט בלבה: "הו אלוהים! אנא הגן על לבי ושמור עלי מלעשות דבר כלשהו שיפגע בטבעך." לאחר שהתפללה, היא חשבה על דברי האל הבאים: "דבריהם מזינים את לבכם ושובים את לבכם, כך שאתם מאבדים את הצפון, ומבלי לשים לב, אתם נשאבים פנימה ואתם מוכנים לשרת אותם, ולהיות להם למוצא ולמשרתים. אין לכם תלונות כלל, אלא שאתם מוכנים לעמוד לשירותם – הם מוליכים אתכם שולל" ('האמירה התשעים וארבעהאופי שלכם כה עלוב!'). דבריו של אלוהים שוב עוררו את ג'ינגרו, והיא ידעה שהסערה בלבה התרחשה מפני שהיא נפלה תחת שליטתה של תאווה רעה. היה זה השטן אשר הפעיל את תוכניתו הערמומית כדי לפתות אותה, לגרום לה לחיות בחטא ולאבד את העדות; לגרום לה לשקוע בתאווה פיזית ולהפוך למנוונת ולמושחתת יותר ויותר. לכן, היא ידעה שהיא חייבת להיות בעלת הבחנה, ושעליה לראות נכונה דרך תוכניתו הערמומית של השטן. וונג וואי היה כבר נשוי – זאת היתה עובדה – וג'ינגרו ידעה שלא ניתן להוליך אותה שולל ולגרום לה לאבד את ההגיון בגלל כמה מילים מתוקות וחולפות. אם היא היתה עושה באמת צעד לא נכון והיתה אומרת דברים לא נכונים, היא היתה הופכת לשוטה של השטן; היא היתה משמשת כפורקן של השטן, והיא היתה הופכת לאשה האחרת המבישה. התוצאה היתה משפחה שבורה, כאב אינסופי לאשתו ולילדיו של וונג וואי, והיא עצמה היתה מוכתמת ללא תקנה בפני האל – השלכות שלא יעלו על הדעת.

כאשר ג'ינגרו הגיעה להכרה הזאת, היא ייצבה את רגשותיה וענתה בשלווה: "אל תדבר שטויות. גם אם היית מתגרש, עדיין היינו ידידים בלבד. התייחסתי לדבריך כאל בדיחה. קח אותי הביתה." וונג וואי שמע את גישתה הנחרצת של ג'ינגרו, ולא אמר דבר.

לבסוף הם הגיעו לביתה של ג'ינגרו, וכשהיא עמדה לצאת מהמכונית, וונג וואי התכוון לאחוז בידה שוב, אך היא יצאה במהירות והלכה אל דלת ביתה. כשנכנסה פנימה, היא שכבה על מיטתה. היא לא יכלה להרגיע את לבה במשך זמן רב כשחשבה על מה שקרה זה עתה, והיא היתה מלאה בכל מיני תחושות: אלמלא הגנתו של אלוהים, היא באמת לא היתה מסוגלת לעצור את עצמה מול הווידוי הכן של וונג וואי, התייחסותו ונחמתו. ייתכן גם שהיתה עלולה לעשות דבר מכוער ולא מוסרי שהיה הורס משפחה. אפילו חמור יותר היה, אם היתה מועדת לתוך פיתוי רגשי, פוגעת בטבעו של אלוהים ונותרת עם חטא בלתי נסלח שעליו – היא היתה מתחרטת עד סוף ימיה. ג'ינגרו התחילה להעריך באמת עד כמה חשובים לה דבריו של אלוהים, שכן הם אפשרו לה לא רק לזכות בהגנתו של אלוהים כאשר עמדה בפני פיתוי, אלא הם אפשרו לה גם להישאר קרת-מזג והגיונית בדבריה ובמעשיה, ולהביא לידי ביטוי אנושיות נורמלית. חוויה זו הביאה לג'ינגרו רגשות של קלות ושמחה, והיא לא יכלה שלא להודות ולהלל את אלוהים מתוך לבה: היתה זו הגנתו של אלוהים שאפשרה לה להתגבר על פיתויי השטן ולהעיד עבור אלוהים. וכך היא עמדה בפני האל כדי להתפלל תפילה של הכרת תודה, ואז הלכה לישון.

לעיון נוסף：בעקבות השה - כנסיית האל הכול יכול

למדו לראות את הדברים בהתאם לדבר האל

I

אם תרצו שהאל יביאכם לשלמות,

למדו לחוות את כל הדברים ולהיות נאורים בכל אשר תראו.

תמיד כשאתם ניצבים בפני דבר זה או אחר, אם טוב ואם רע,

הפיקו מזה תועלת במקום להיות פאסיביים.

האדם שיעשה זאת יהיה בעל סיכויים גדולים.

למדו לראות את הדברים בהתאם לדבר האל.

נהגו בדרך זו ותהיו באורו.

II

שקלו כל הדברים העומדים לימין האל.

אל תנתחו או תלמדו מנקודת ראותו של האדם. זה מסיט.

אם תבחרו לחוות דברים בדרך זו,

משאות חייכם לכם יהיו.

תחיו באורו ולא תסטו.

האדם שיעשה זאת יהיה בעל סיכויים גדולים.

למדו לראות את הדברים בהתאם לדבר האל.

נהגו בדרך זו ואתם תהיו באורו.

מתוך 'הדבר מופיע בבשר'

  לדעת יותר

מוזיקה ישראלית 'הריבון על הכול' | סרט דוקומנטרי

2018 סרטים חדשים 'חשיפת תעלומת כתבי הקודש' - כיצד ייתכן שקיימות שגיאות בכתבי הקודש?

🌟✿～ ✿ ☆🌟☆ ✿ ～✿ 🌟✿ ～✿☆🌟✿～ ✿ ☆🌟☆ ✿ ～✿ 🌟✿ ～✿☆🌟　

רבים מאמינים שכתבי הקודש נכתבו במלואם בהשראה אלוהית, ושכל האמור בהם בא מרוח הקודש. לפי אמונה זו, אפילו מילה אחת לא השתרבבה אליהם בטעות. האם השקפה זו תואמת את העובדות? את כתבי הקודש כתבו למעלה מארבעים מחברים. בני אדם תיעדו וסידרו את תוכנם, שאותו לא חשפה רוח הקודש במישרין. קשה היה להימנע מהכנסת שגיאות ורעיונות אנושיים, כאשר בני אדם היו אלה שתיעדו וסידרו את החומר.

צפה עוד

קדימון לסרט התעודה 'הריבון על הכול' | חקר תעלומות החיים

מערכון 2018 - 'כלא ללא חומות' (Hebrew Subtitles)

המערכון "כלא ללא חומות"מספר את סיפורה של הן מיי, שברחה לחו"ל. הן מיי נזכרת בזמנים הקשים שעברה כמשיחית שחיה בסין האתיאיסטית. הן מיי נעצרה בידי משטרת הממשל הקומוניסטי בסין בעוון נשיאת הבשורה, אבל אפילו לאחר שהשתחררה, היא לא הצליחה לחמוק מלפיתתו המרושעת של הממשל הקומוניסטי. הממשל ניסה לכפות עליה לוותר על אמונתה ולא בחל באמצעים כדי לנטר אותה ולשלוט בה: מכשירי מעקב, מכשירי ציתות, ביקורים בבית, סוכנים שעקבו אחריה בבגדים אזרחיים, אפילו הרחק מאזור מגוריה... לאחר שעברה רדיפות ומעצר, הן מיי ראתה לבסוף בבירור את מהותו המרושעת של הממשל הקומוניסטי – ההתנגדות והאיבה לאלוהים – ובעקבות זאת התגברה נחישותה ללכת עד הסוף בעקבות אלוהים, ויהיה מה שיהיה!

🎆🎆 🎑🎆🎆 🎑🎆🎆🍇

עוד

אפליקציית כנסיית האל הכול יכול

סרטונים

שירי מקהלה, דקלומים והקראות של דברי אלוהים, מזמורים, סרטונים מוזיקליים וסרטונים שונים אחרים שיאפשרו לכם להשתתף בסעודה החגיגית של עידן המלכות.

צפו בסיפורים מהימנים ומוכחים אודות מנהיגים מפלגים דתיים שונים שנכבשו בידי דברי אלוהים, ותיהנו מסרטונים נפלאים שמציגים את אנשיו הנבחרים של אלוהים שרים ורוקדים בשבחו. יהיה זה ליווי נאה ליומכם!

🍇אפליקצייתאפליקציית כנסיית הא🍇ה🍇🍇כו🍇ל י🍇כו

מזמור דברי אלוהים | 'האם אתם מודעים למשימתכם?'

האם אתם מודעים לעול, למשימה ולשליחות שעל כתפיכם?
היכן תחושת השליחות ההיסטורית שלכם?
כיצד תהיו אדונים טובים בעידן הבא?
האם תחושת האדונות שלכם חזקה?
כיצד תסבירו את אדון כל הדברים?
האם הוא באמת אדון כל היצורים החיים,
או אדון כל העולם הגשמי?
מהי תכניתכם לשלב העבודה הבא?
כמה ממתינים לכם להוביל אותם?
אינכם מרגישים שמשימתכם כבדה?

מזמור דברי אלוהים | כשתפתחו את ליבכם לאלוהים

I

כשאינכם מבינים את אלוהים ואינכם מכירים את אופיו,

ליבותיכם לא יוכלו לעולם להיפתח באמת,

להיפתח אל האלוהים.

ברגע שתבינו את האל שלכם, תבינו את אשר בליבו,

ותתענגו על מה ששוכן בקרבו ברוב אמונה וקשב.

כשתתענגו על מה שבליבו של האלוהים,

טיפין טיפין, יום אחר יום,

כשתתענגו על מה שבליבו של האלוהים,

לבבותיכם יפתחו אליו.

דאגתו המושלמת של אלוהים לכולם

I

גדוּלה, קדוּשה, ריבונות ואהבה,

פרטים על מהות האל וטבעו

מתגלים בכל פעם שבה הוא מיישם את עבודתו,

נגלים ברצונו כלפי האדם,

מתממשים בחיי כל האנשים.

II

בין שהרגשתם זאת בחייכם ובין שלא,

אלוהים דואג לכל אדם בכל דרך.

בכנות, חוכמה, בכל כך הרבה דרכים,

הוא מחמם את הלב, מצית את הנשמה.

דבר זה נכון מעתה ועד עולם.

אמירותיו של המשיח של אחרית הימים | 'אנחתו של האל הכול יכול'

.︵._.︵._.︵._.︵..︵._.︵._.︵._.︵.

האל הכול יכול אומר, "האנושות, אשר התנתקה מאספקת החיים של האל הכול יכול, לא יודעת מדוע היא קיימת, אך היא מפחדת מהמוות. אין תמיכה ואין עזרה, אך האנושות עדיין ממאנת לעצום עיניים והיא מתנגדת לכל. היא גוררת קיום עלוב בעולם הזה בגופים ללא הכרה של נשמה. אתם חיים כך, ללא תקווה. אחיכם חיים כך, ללא מטרה. ישנו רק האחד הקדוש האגדי שיבוא להושיע את בני האדם שנאנקים מסבל וכמהים נואשות לבואו. האמונה הזו לא יכולה להתגשם בינתיים בבני האדם שאינם בהכרה. עם זאת, בני האדם עדיין כמהים לכך כל כך. יש לאל הכול יכול רחמים לבני האדם שסובלים עמוקות. לצד זאת, נמאס לו מבני האדם מחוסרי ההכרה, משום שעליו להמתין זמן רב מדי כדי לקבל תשובות מבני האנוש. הוא מעוניין לחפש – לחפש את לבכם ואת רוחכם. הוא רוצה לתת לכם מזון ומים ולהעיר אתכם, כדי שכבר לא תהיו צמאים ורעבים. כשאתם עייפים, וכשאתם מתחילים לחוש באומללות של העולם, אל תתבלבלו ואל תבכו. האל הכול יכול, הצופה, יקבל את בואכם בכל עת."

עוד

עבודת הפצת הבשורה היא גם עבודת ישועת האדם

אלוהים הוא אדון הבריאה כולה

●▬▬▬▬▬▬▬๑۩*•*۩๑▬▬▬▬▬▬▬▬●

שלב אחד בעבודת שני העידנים הקודמים התרחש בארץ ישראל. שלב אחר התרחש בארץ יהודה. באופן כללי, אף אחד משלבי העבודה האלה לא היה מחוץ לעם ישראל. אלה היו שלבי העבודה שהתבצעו בקרב העם הנבחר הראשוני. לפיכך, מנקודת מבטם של בני ישראל, יהוה אלוהים הוא אלוהיהם של בני ישראל בלבד. משום שישוע עבד ביהודה, ומשום שהוא השלים את עבודת ההיצלבות, מנקודת המבט היהודית, ישוע הוא גואל העם היהודי. הוא רק מלך היהודים והוא לא מלכו של שום עם אחר; הוא לא האדון שגואל את העם האנגלי, או האדון שגואל את העם האמריקני – הוא האדון שגואל את בני ישראל, ובארץ ישראל הוא גואל את היהודים. למעשה, אלוהים הוא אדון הכול. הוא אלוהי הבריאה כולה. אלוהים הוא לא רק אלוהיהם של בני ישראל, והוא לא רק אלוהיהם של היהודים. הוא אלוהי הבריאה כולה. שני השלבים הקודמים של עבודתו התרחשו בעם ישראל, ולכן התבססו כמה תפיסות בקרב בני האדם. בני האדם חושבים שיהוה עבד בארץ ישראל ושישוע עצמו ביצע את עבודתו בארץ יהודה. בנוסף לכך, הוא עבד בארץ יהודה בהתגלמותו כבשר ודם. כך או כך, הם סבורים שהעבודה הזו לא התרחבה אל מעבר לעם ישראל. הוא לא עבד עם המצרים. הוא לא עבד עם ההודים. הוא עבד רק עם בני ישראל. לכן התגבשו בקרב בני האדם תפיסות שונות. בנוסף לכך, הם תוחמים את עבודתו של אלוהים במסגרת מסוימת. הם אומרים שכאשר אלוהים עובד, עבודתו חייבת להתבצע בקרב העם הנבחר ובארץ ישראל. הם אומרים שמלבד בני ישראל, אין לאלוהים נמען אחר לעבודתו, ואין לו מסגרת אחרת לעבודתו. הם מחמירים במיוחד עם אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, "מרביצים בו משמעת" ולא מתירים לו לחרוג מתחומיה של ארץ ישראל. האין כל אלה תפיסות אנושיות? אלוהים ברא את השמים והארץ וכל צבאם, וברא את כל הבריאה. איך ייתכן שהוא יגביל את עבודתו רק לארץ ישראל? אילו הוא היה עושה זאת, איזו תועלת הייתה לו לברוא את הבריאה כולה? הוא ברא את העולם כולו. הוא ביצע את תוכנית הניהול שלו, בת ששת אלפי השנים, לא רק בארץ ישראל, אלא גם בקרב כל בני אדם בתבל. כל בני האדם הם צאצאים של אדם, בין אם הם גרים בסין, בארה"ב, בבריטניה או ברוסיה. אלוהים ברא את כולם. איש לא יכול להשתחרר ממסגרת הבריאה של אלוהים ואיש לא יכול להימלט מהכותרת "צאצא של אדם". כולם ברואי האל, וכולם צאצאים של אדם. בנוסף, כולם צאצאים של אדם וחווה שהושחתו. לא רק בני ישראל הם ברואי אל, אלא כל בני האדם. אף על פי כן, חלק מהברואים קוללו וחלק מהם בורכו. יש הרבה דברים רצויים בבני ישראל. אלוהים עבד איתם בהתחלה משום שהם היו שייכים לעם הכי פחות מושחת. הסינים לא משתווים אליהם, ולא מגיעים לקרסוליהם. לכן, אלוהים עבד בהתחלה בעם ישראל וביצע את השלב השני של עבודתו רק ביהודה. כתוצאה מכך, בני אדם מגבשים תפיסות רבות וכללים רבים. למעשה, אילו אלוהים היה פועל על פי התפיסות האנושיות, הוא היה אלוהיהם של בני ישראל בלבד. במצב כזה, הוא לא היה מסוגל להרחיב את עבודתו אל אומות הגויים, משום שהוא היה רק אלוהיהם של בני ישראל ולא אלוהי הבריאה כולה. לפי הנבואות, שמו של יהוה יתגדל באומות הגויים ויופץ אל אומות הגויים. מדוע נכתב כך בנבואות? אילו אלוהים היה רק אלוהיהם של בני ישראל, הוא היה עובד רק בעם ישראל. יתר על כן, הוא לא היה מרחיב את עבודתו ולא היה נושא את הנבואה הזאת. מכיוון שהוא נשא את הנבואה הזו, יהיה עליו להרחיב את עבודתו אל אומות הגויים ולכל מקום ואומה. מכיוון שהוא אמר זאת, זה מה שהוא יעשה. זו תוכניתו, מפני שהוא אלוהים שברא את השמיים והארץ וכל צבאם, והוא אלוהי הבריאה כולה. ללא קשר לשאלה אם הוא עובד עם בני ישראל או בכל יהודה, העבודה שהוא עושה היא העבודה של התבל כולה והעבודה של האנושות כולה. העבודה שהוא עושה כיום באומת התנין הגדול האדום כאש – באומה של גויים – היא בכל זאת עבודתה של האנושות כולה. ארץ ישראל יכולה להיות הבסיס לעבודתו עלי אדמות, ובאותה מידה, סין יכולה להפוך לבסיס של עבודתו באומות הגויים. האם הוא לא הגשים את הנבואה "גדול שמי בגויים"? השלב הראשון של עבודתו באומות הגויים מתייחס לעבודה הזו שהוא עושה באומת התנין הגדול האדום כאש. העובדה שהאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם עובד בארץ הזו, ועובד בקרב בני האדם המקוללים האלה סותרת במיוחד את התפיסות האנושיות. בני האדם האלה הם מהשפלים ביותר והם חסרי ערך. אלה בני האדם שיהוה נטש בהתחלה. בני אדם יכולים לנטוש בני אדם אחרים, אך אם אלוהים נוטש בני אדם, אין להם מעמד וערכם יהיה הנמוך ביותר. כברואים, כואב להיות תחת שליטתו של השטן וכואב כשבני אדם אחרים נוטשים אתכם, אך אם אדון הבריאה ייטוש אתכם, פירוש הדבר שמעמדכם נמצא בשפל המדרגה. צאצאי מואב קוללו, והם נולדו בארץ הבלתי מפותחת הזו. אין ספק שצאצאי מואב הם בני האדם במעמד הנמוך ביותר שקיים תחת השפעת החשכה. מפני שמעמדם של בני האדם האלה היה הנמוך ביותר בעבר, העבודה שנעשתה בקרבם מסוגלת לנפץ את התפיסות האנושיות יותר מכל עבודה אחרת, והיא גם העבודה שהועילה יותר מכל לתוכנית הניהול המלאה שלו, בת ששת אלפי השנים. העובדה שהוא עובד בקרב בני האדם האלה היא הדבר שמסוגל לנפץ את התפיסות האנושיות יותר מכל. כך הוא משיק עידן חדש; כך הוא מנפץ את כל התפיסות האנושיות; כך הוא מסיים את העבודה של עידן החסד כולו. עבודתו הראשונית בוצעה ביהודה, בתחומי עם ישראל. באומות הגויים, הוא לא ביצע שום עבודה של השקת עידן. השלב הסופי של עבודתו לא רק מתבצע בקרב בני האדם של אומות הגויים. יותר מכך, הוא מתבצע בקרב בני האדם המקוללים האלה. העובדה הזו היא הראיה שמסוגלת להשפיל את השטן יותר מכל. כך, אלוהים "הופך" לאלוהיה של כל הבריאה בתבל, והופך לאדון הכל, מושא הסגידה של כל היצורים החיים.

מהות הבשר שאלוהים מתגלם בו

מהות הבשר שאלוהים מתגלם בו

אלוהים בהתגלמותו הראשונה חי על פני האדמה במשך שלושים ושלוש שנים וחצי, אך ביצע את כהונתו רק במשך שלוש וחצי מהשנים האלה. הן במשך הזמן שבו הוא עבד והן לפני שהוא החל בעבודתו, הוא ניחן באנושיות רגילה. הוא שכן באנושיותו הרגילה במשך שלושים ושלוש שנים וחצי. לכל אורך שלוש וחצי השנים האחרונות, הוא התגלה כאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. לפני שהוא החל לבצע את כהונתו, הוא הופיע באנושיות רגילה ושגרתית, מבלי להראות סימן כלשהו לאלוהיותו. רק לאחר שהוא החל לבצע את כהונתו באופן רשמי, האלוהיות שלו באה לידי ביטוי. חייו ועבודתו במהלך עשרים ותשע השנים הראשונות הדגימו שהוא בן אדם אמיתי, בר אנוש, בשר ודם. זאת מפני שכהונתו קרמה עור וגידים רק לאחר גיל עשרים ותשע. משמעותה של ההתגלמות היא שאלוהים מופיע כבשר ודם ובא לעבוד בקרב בני האדם שהוא ברא בצלם בשר ודם. לפיכך, כדי שאלוהים יתגלם כבשר ודם, עליו להיות תחילה בשר ודם בעלי אנושיות רגילה. זה המעט שנדרש. למעשה, ההשלכה של התגלמותו של אלוהים כבשר ודם היא שאלוהים חי ועובד כבשר ודם. אלוהים בעצם מהותו הופך לבשר ודם – הופך לאדם. ניתן לחלק לשני שלבים את חייו ועבודתו בהתגלמותו כבשר ודם. הראשון הוא החיים שהוא חי לפני ביצוע כהונתו. הוא חי במשפחה אנושית רגילה, באנושיות רגילה לחלוטין, כשהוא נשמע למוסר ולחוקים הרגילים של חיים אנושיים, עם צרכים אנושיים רגילים (מזון, ביגוד, מחסה, שינה), חולשות אנושיות רגילות ורגשות אנושיים רגילים. במילים אחרות, במהלך השלב הראשון, הוא חי באנושיות לא אלוהית, רגילה לחלוטין, כשהוא עוסק בכל הפעילויות האנושיות הרגילות. השלב השני הוא החיים שהוא חי לאחר שהוא החל לבצע את כהונתו. הוא עדיין שוכן באנושיות רגילה עם מעטפת אנושית רגילה, מבלי להראות כל סימן חיצוני של על-טבעיות. אולם הוא חי אך ורק למען כהונתו, ובמשך הזמן הזה, אנושיותו הרגילה קיימת לחלוטין כדי לשרת את העבודה הרגילה של אלוהיותו. זאת מפני שבעת הזו, אנושיותו הרגילה התבגרה עד כדי כך שהוא מסוגל לבצע את כהונתו. לכן, השלב השני של חייו הוא ביצוע כהונתו באנושיותו הרגילה, חיים הן של אנושיות רגילה והן של אלוהיות מוחלטת. הסיבה לכך שבמהלך השלב הראשון לחייו, הוא חי באנושיות רגילה לחלוטין, היא שאנושיותו עדיין לא שווה לכלל העבודה האלוהית, ושהיא עדיין לא בוגרת. רק לאחר שאנושיותו מתבגרת ונעשית מסוגלת ליטול על עצמה את כהונתו, הוא יכול להתחיל לבצע את כהונתו. מכיוון שכבשר ודם, עליו לגדול ולהתבגר, השלב הראשון של חייו הוא שלב של אנושיות רגילה. לעומת זאת, בשלב השני, מכיוון שאנושיותו מסוגלת לקחת על עצמה את עבודתו ולבצע את כהונתו, החיים שאלוהים בהתגלמותו חי במהלך כהונתו הם חיים של אנושיות ואלוהיות מוחלטת כאחת. אילו אלוהים החל את כהונתו במלוא המרץ מרגע לידתו, אילו הוא היה עושה אותות ונסים על-טבעיים, לא הייתה לו מהות גשמית. לפיכך, אנושיותו קיימת למען מהותו הגשמית. לא ייתכנו בשר ודם ללא אנושיות, ואדם ללא אנושיות הוא לא בן אנוש. כך, אנושיות בשרו של אלוהים היא תכונה פנימית של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. האמירה ש"כאשר אלוהים מתגלם כבשר ודם הוא כולו אלוהי וכלל לא אנושי", היא חילול הקודש, מפני שזו עמדה בלתי אפשרית שמפרה את עקרון ההתגלמות כבשר ודם. אפילו לאחר שהוא מתחיל לבצע את כהונתו, אלוהיותו עדיין שוכנת במעטפת החיצונית האנושית כשהוא עושה את עבודתו. העניין הוא שבאותה עת, אנושיותו משמשת למטרה אחת ויחידה – לאפשר לאלוהיותו לבצע את העבודה כבשר ודם רגילים. לפיכך, הגורם המניע של העבודה הוא האלוהיות ששוכנת באנושיות שלו. אלוהיותו, ולא אנושיותו, היא שעובדת, אך זוהי אלוהיות שחבויה בתוך אנושיותו. עבודתו נעשית במהותה בידי אלוהיותו המוחלטת ולא בידי אנושיותו. אולם זה שמגלם את העבודה הוא בשרו. אפשר לומר שהוא אדם וגם אלוהים, מפני שאלוהים הופך לאל שחי כבשר ודם עם מעטפת אנושית ומהות אנושית, אך גם עם מהותו של אלוהים. מכיוון שהוא אדם עם מהותו של אלוהים, הוא נעלה על כל אדם נברא ועל כל אדם שיכול לבצע את עבודתו של אלוהים. על כן, בקרב כל מי שיש לו מעטפת אנושית כמו שלו, בין כל מי שיש לו אנושיות, רק הוא אלוהים עצמו בהתגלמותו – כל היתר הם בני אדם נבראים. על אף שלכולם יש אנושיות, בני האדם הנבראים הם אנושיים בלבד, ואילו אלוהים בהתגלמותו שונה מהם. בבשרו יש לא רק אנושיות, אלא חשוב מכך, אלוהיות. אנושיותו משתקפת במראה החיצוני של בשרו ודמו ובחיי היום יום שלו, אך קשה לתפוס את אלוהיותו. מכיוון שאלוהיותו באה לידי ביטוי רק כשיש לו אנושיות, ומפני שהוא לא על-טבעי כפי שבני אדם מאמינים, קשה מאוד לבני אדם להבין זאת. גם היום, קשה מאוד לבני אדם להבין לאשורה את מהותו האמיתית של אלוהים בהתגלמותו. למעשה, גם לאחר שדיברתי על כך ממושכות, אני מניח שזו עדיין תעלומה בעיני רובכם. הסוגיה הזו פשוטה מאוד: מכיוון שאלוהים מתגלם כבשר ודם, מהותו היא שילוב של אנושיות ואלוהיות. השילוב הזה נקרא אלוהים עצמו, אלוהים עצמו על פני האדמה.

הברק ממזרח | דבר אלוהים | הנתיב... (1)

 הברק ממזרח | דבר אלוהים | הנתיב... (1)

 בימי חייו, אף אדם לא יודע באילו עכבות הוא עתיד להיתקל, ואף אדם לא יודע איזה זיכוך הוא עתיד לעבור. חלק מבני האדם חווים זאת בעבודתם, חלקם חווים זאת בסיכוייהם העתידיים, חלקם חווים זאת במשפחתם המקורית, וחלקם חווים זאת בנישואיהם. אולם ההבדל בינם לביננו הוא שכיום, אנחנו, ששייכים לקבוצת בני האדם הזו, סובלים מדבר האל. כלומר כבני אדם שמשרתים את אלוהים, סבלנו עכבות בנתיב האמונה באלוהים, וזה הנתיב שכל המאמינים צועדים בו, והוא הדרך מתחת לרגלי כולנו. מהשלב הזה, אנחנו מתחילים את מסלול האמונה שלנו באלוהים, מעלים את המסך על חיינו כבני אנוש ועולים על נתיב החיים הנכון. כלומר, זה השלב שבו אנחנו עולים על הנתיב הנכון של חיים לצדו של אלוהים, שבני אדם רגילים צועדים בו. כמי שניצב בפני אלוהים ומשרת אותו, כלומר, כמי שלובש את בגדי הכהונה של בית המקדש, שיש לו כבוד אלוהי והסמכות והמלכותיות של אלוהים, אני מצהיר את הדברים הבאים בפני כל בני האדם. אני אומר זאת באופן ברור יותר: ארשת פניו מלאי הכבוד של אלוהים היא כבודי, ותוכנית הניהול שלו היא ליבתי. אני לא שואף להרוויח פי מאה בעולם העתיד לבוא, אלא רק רוצה להגשים את רצונו של אלוהים בעולם הזה, כדי שהוא יוכל ליהנות משבריר מכבודו על פני האדמה הודות למאמצים הדלים שלי כבשר ודם. זה רצוני היחיד. לדעתי, זה הקיום הרוחני היחיד שלי. אני מאמין שאלה צריכות להיות המילים האחרונות של אדם שחי כבשר ודם ואשר מלא ברגשות. זה הנתיב מתחת לרגליי כיום. אני מאמין שההשקפה הזו שלי היא המילים האחרונות שלי כבשר ודם, ואני מקווה שלא יהיו לבני האדם תפיסות או מחשבות אחרות לגביי. על אף שנתתי את כל כולי, אני עדיין לא מסוגל לְרַצות את רצונו של אלוהים בשמיים. אני עצוב לאין ערוך – מדוע זו המהות של הבשר והדם? על כן, משום הדברים שעשיתי בעבר וכן משום עבודת הכיבוש שאלוהים ביצע עליי, זכיתי רק עכשיו בהבנה עמוקה יותר של מהות האנושות. רק מאז הצבתי לעצמי את הרף הבסיסי ביותר: לשאוף רק להגשים את רצונו של אלוהים, להקדיש את כל כולי ולא לחוש נקיפות מצפון. אני לא מתייחס לדרישות שבני אדם אחרים שמשרתים את אלוהים מציבים לעצמם. בקצרה, שמתי לעצמי מטרה בלבי להגשים את רצונו של אלוהים. זה הווידוי שלי כברוא שלו שמשרת אותו – אדם שזכה בישועה ובאהבתו של אלוהים, ואשר סבל את מהלומותיו. זה הווידוי של אדם שאלוהים השגיח עליו, הגן עליו, אהב והשתמש בו רבות. מעתה והלאה, אני אמשיך לצעוד בנתיב הזה עד שאשלים את המשימה החשובה שאלוהים הפקיד בידיי. אולם לדעתי, סוף הדרך ממשמש ובה, משום שעבודתו של אלוהים הושלמה, והחל מהיום, בני האדם עשו את כל מה שהם מסוגלים לעשות.

הברק ממזרח | שבחו את אלוהים | שירי הלל 'חיינו אינם לשווא' גלה את משמעות החיים (סרטון מוסיקלי)

הברק ממזרח | שבחו את אלוהים | שירי הלל 'חיינו אינם לשווא' גלה את משמעות החיים (סרטון מוסיקלי)

היום אנו פוגשים את אלוהים, וחווים את עבודתו.
הכרנו את אלוהים כבשר ודם, מעשי וממשי.
ראינו את עבודתו, נאדרת ופלאית.
כל יום בחיינו אינו לשווא.
אנחנו מאשרים שהמשיח הוא האמת והחיים!
משתפסנו ואימצנו את התעלומה הזאת,
אנו בדרך הזוהרת ביותר אל החיים.
כבר איננו מחפשים. הכול ברור לנו.
אלוהים, נאהב אותך תמיד ללא חרטות.
מצאנו את האמת, את חיי הנצח שבהם נזכה.
חיינו אינם לשווא. הם אינם לשווא.
חיינו אינם לשווא. חיינו אינם לשווא.

חיי אהבת אלוהים, משמעותיים, לא ריקניים.
אנו ממלאים את חובתנו כדי להעיד לכבודו.
אנו זוכים לשבחו של אלוהים, זוכים בישועתו.
איננו חיים לשווא; חיינו עשירים ומלאים.
אלוהים, נאהב אותך תמיד ללא חרטות.
מצאנו את האמת, את חיי הנצח שבהם נזכה.
חיינו אינם לשווא. הם אינם לשווא.
חיינו אינם לשווא. חיינו אינם לשווא.

הברק ממזרח | קול של אלוהים |על חייו של פטרוס

הברק ממזרח | קול של אלוהים |על חייו של פטרוס

פטרוס הוא אות ומופת שאלוהים הציג לאנושות, והוא אישיות ידועה מאוד. מדוע אלוהים הציב אדם כה צנוע כאות ומופת, ומדוע דורות מאוחרים יותר מהללים אותו? כמובן, מיותר לציין התשובה לשאלה קשורה קשר הדוק לאופן שבו הוא התבטא ולנחישותו לאהוב את אלוהים. כדי להבין היכן בא לידי ביטוי לבו של פטרוס שהיה מלא אהבה לאלוהים ומהו טיב חייו עשירי החוויות, עלינו לחזור לעידן החסד, כדי להביט שוב במנהגי התקופה ולראות את פטרוס של העידן ההוא.

פטרוס נולד למשפחה יהודית ממוצעת של חקלאים. הוריו פרנסו את המשפחה כולה בחקלאות, והוא היה בנם הבכור. היו לו ארבעה אחים ואחיות. מובן שזה לא החלק העיקרי של הסיפור – פטרוס הוא רק הדמות הראשית שלנו. כשהוא היה בן חמש, הוריו התחילו ללמד אותו לקרוא. באותה תקופה, העם היהודי היה מלומד למדי – היהודים היו מתקדמים מאוד בתחומים כגון חקלאות, תעשייה ומסחר. תחת השפעתה של הסביבה החברתית הזו, הוריו של פטרוס שניהם רכשו השכלה גבוהה. אף על פי שהם היו בני כפר, היה להם ידע עשיר למדי שלא נופל מהשכלתו של סטודנט ממוצע כיום. אין ספק שהיוולדותו של פטרוס לתנאים חברתיים מצוינים כאלה הועילה לו מאוד. הוא היה נבון מאוד, והוא למד דברים חדשים במהירות רבה. לאחר שהוא התחיל ללמוד, הוא הצליח להקיש ולהסיק מסקנות בשיעוריו ללא מאמץ מיוחד. הוריו היו גאים שיש להם בן כל כך חכם, ולכן הם השקיעו כל מאמץ כדי לאפשר לו ללמוד, בתקווה שהוא יוכל להתקדם ויהיה מסוגל לתפוס איזושהי עמדה רשמית בחברה של אותה תקופה. מבלי לשים לב לכך, פטרוס פיתח עניין באלוהים. לכן, כשהוא היה בן ארבע עשרה ולמד בבית הספר התיכון, הוא מאס בתוכנית הלימודים של תרבות יוון העתיקה, ובז במיוחד לבני האדם והדברים הבדיוניים בהיסטוריה היוונית העתיקה. מאותו רגע ואילך, פטרוס, שזה עתה נכנס לאביב חייו, התחל לחקור את החיים האנושיים ולבוא במגע עם החברה. הוא לא גמל להוריו על הכאבים שהם סבלו במצפון, משום שהוא הבין בבירור שכל בני האדם משטים בעצמם, ושהם חיים ללא טעם, והורסים את חייהם במאבק על פרסום ועושר. הסיבה לכך שהוא ראה זאת קשורה במידה רבה לסביבה החברתית שהוא היה בא. ככל שבני האדם יודעים יותר, כך הקשרים הבין-אישיים שלהם מורכבים יותר, וכך העולם הפנימי של בני האדם מורכב יותר, ולכן כך יש יותר חלל בבני האדם. בנסיבות האלה, פטרוס החל לחקור בכל מקום בזמנו הפנוי, וחלק הארי של בני האדם שהוא חקר אצלם היו דמויות דתיות. נדמה היה שיש לו תחושה מעורפלת בלבו שאפשר לבער את כל הדברים הבלתי מובנים בעולם האנושי באמצעות העולם הדתי, ולכן הוא ביקר באופן קבוע בבית תפילה שהיה קרוב לביתו והשתתף בפולחן הדתי. הוריו לא ידעו על כך, ובמהירה, פטרוס, שתמיד הצטיין בהתנהגותו ובלימודיו, התחיל לשנוא את הלימודים. תחת השגחתם של הוריו, הוא בקושי סיים את הלימודים התיכוניים. הוא שחה אל החוף מאוקיינוס הידע, לקח נשימה עמוקה, ומאותו רגע והלאה, איש לא חינך אותו או הגביל אותו.