ברכה עקב מחלה – חיבור על אהבת האל

דוג'ואן, יפן

נולדתי למשפחה ענייה בכפר חקלאי. מאז ילדותי חייתי חיים קשים ואנשים התייחסו אלי בהתנשאות. לפעמים אפילו לא ידעתי אם אני אקבל את הארוחה הבאה שלי, שלא לדבר על חטיפים וצעצועים. מכיוון שהמשפחה שלי הייתה ענייה, כשהייתי קטנה לבשתי את הבגדים שאחותי הגדולה היתה לובשת. הבגדים שלה היו בדרך כלל היו גדולים מדי עבורי. כתוצאה מכך, כשהייתי הולכת לבית הספר שאר הילדים היו צוחקים עלי ולא רצו לשחק איתי. הילדות שלי היתה מאוד אומללה. מאז ואילך הייתי אומרת לעצמי בסוד: כשאני אגדל, אני אהיה מישהי וארוויח המון כסף. ני לא אתן לאחרים להתנשא עליי שוב. מכיוון שלמשפחה שלי לא היה כסף, נאלצתי לנשור מבית הספר עוד לפני חטיבת הביניים. הלכתי לעיר המחוז כדי לעבוד במפעל לתרופות. כדי להרוויח עוד כסף, הייתי עובדת לעתים קרובות עד 21:00 או 22:00. למרות זאת, הכסף שהרווחתי לא הספיק לי כדי להשיג את מטרותיי. לאחר מכן, כששמעתי שאחותי מרוויחה בחמישה ימים ממכירת ירקות את מה שאני מרוויחה בחודש, התפטרתי מעבודתי במפעל לתרופות והתחלתי למכור ירקות. לאחר זמן מה, גיליתי שאני יכולה להרוויח אפילו יותר ממכירת פירות, ואז החלטתי לפתוח עסק למכירת פירות. לאחר שהתחתנתי עם בעלי, פתחנו ביחד מסעדה. חשבתי שעכשיו, כאשר יש לי מסעדה, אוכל להרוויח אפילו יותר. ברגע שאוכל להרוויח יפה, באופן טבעי אזכה להערצה וכבוד מאחרים; אחרים יתחילו להסתכל עלי בהערצה ואז אוכל לחיות חיים טובים יותר. אך לאחר שהפעלתי את העסק במשך זמן מה, שמתי לב שלמעשה איני לא מרוויחה הרבה. התחלתי להילחץ. מתי אוכל לנהל חיים שאחרים יעריצו?

שיר סגידה והלל 'אנשי האל מכל האומות מבטאים את רגשותיהם יחדיו' | הודו על אהבתו של אלוהים והללו אותה

שיר סגידה והלל 'אנשי האל מכל האומות מבטאים את רגשותיהם יחדיו' | הודו על אהבתו של אלוהים והללו אותה

I

ראו את ממלכת האל, היכן שהאל שולט בכל.

מתחילת הבריאה, עד ימינו אנו.

בני האל הוכוונו דרך מצוקות מתמשכות.

עליות ומורדות הם חוו. אך כעת הם שוכנים באורו.

מי לא בוכה על עוולות העבר?

מי לא מזיל דמעה על החיים היום שהושגו בעמל?

מי לא מנצל את ההזדמנות להקדיש את ליבו לאל?

מי לא רוצה לתת ביטוי ללהיטותו וחווייתו?

מי לא בוכה על עוולות העבר?

מצאתי את האור האמיתי

קיוהי יפן

נולדתי במשפחה קתולית. מגיל צעיר מאוד השתתפתי במיסות בכנסייה עם סבי וסבתי. בהשפעת הסביבה ומתוך אמונתי באלוהים, למדתי לשיר מזמורים רבים ושונים מכתבי הקודש ולבצע טקסים שונים.

בשנת 2009 הגעתי ליפן ללימודים. באחד הימים פגשתי במקרה, בחדר של חבר במעונות הסטודנטים, מנהיג של קבוצת נוצרים קטנה, שהגיע כדי להפיץ את הבשורה. חשבתי: פרוטסטנטים וקתולים מאמינים באותו אלוהים. שתי הקבוצות מאמינות בישוע אדוננו. כתוצאה מכך, נעניתי להזמנתו של מנהיג הקבוצה הקטנה להצטרף אליו בכנסייה. לאחר שהאזנתי לדרשות הכמרים ושמעתי מה אחים ואחיות אומרים על כתבי הקודש, רכשתי מידה מסויימת של הבנה אודות חיי ישוע אדוננו. חוויה זו גרמה לי להרחיב את אמונתי בישוע. אך כעבור מספר חודשים הכמרים והדרשנים ביקשו מאתנו להפריש מעשר פעם בשבוע. כמו כן, בכל שבוע היינו אמורים לחלק חוברות כדי להפיץ את הבשורה. לעתים היינו עייפים עד כדי כך שהיינו מנמנמים במשך תפילת יום ראשון. כבר לא הייתה בחיינו שגרה נורמלית. באותה תקופה חלקנו עבדו וגם למדו. היה עלינו להרוויח כסף לא רק כדי לממן את הלימודים, אלא גם להוצאות יומיומיות. חיינו כבר היו די קשים, אך הם עדיין רצו שניתן להם את כספנו ואת כוחנו. היינו שרויים במתח נפשי רב ובכאב. גיליתי בהדרגה שהכמרים והדרשנים לא היו אנשים שבאמת שירתו את אלוהים. בדרך כלל, היות שהם אלה שרעו את הכנסייה, היה עליהם לעזור לנו לצמוח בחיינו הרוחניים. אך לא היה להם אכפת מחיינו. הם לא חשבו כלל על בעיותינו המעשיות, אלא רצו את הכוחות והכסף שלנו. כל מה שהם עשו נועד לתמוך בהרחבת הכנסייה שלהם ולחזק את מעמדם והשפעתם. באותה תקופה הרגשנו מרומים. כתוצאה מכך, אני וכמה מאחיי עזבנו את הכנסייה.

14. הפגת חששות תמידיים

מקס, ארה"ב

נולדתי בארה"ב ב-1994, ואמי ואבי היו שניהם סינים. אמי היתה אשת קריירה מצליחה טיפוסית וכן עצמאית וכשרונית מאוד. אהבתי את אמי מאוד. כשהתחלתי את כיתה ב', הוריי החזירו אותי לסין כדי שאוכל ללמוד סינית, ובאותו זמן גם התחלתי ללמוד על ישוע אדוננו. אני זוכר שזה היה מתישהו ב-2004, כשיצאתי מהכיתה והלכתי הביתה וגיליתי שהיתה לנו אורחת. אמי הציגה אותה ככומרה שהגיעה מאמריקה. שמחתי מאוד, משום שידעתי שאמי כבר האמינה בישוע אדוננו במשך זמן מה. באותו יום, הכומרה האמריקאית הזו סיפרה לי כמה סיפורים על ישוע אדוננו. זמן קצר לאחר מכן, הובלתי לחדר האמבטיה, ומבלי אף לחכות לתשובתי, הכומרה הטביעה את ראשי באמבט בתנועה מהירה. תוך רגע נמשכתי שוב מחוץ למים בידי הכומרה. רק שמעתי את אמי ואת הכומרה אומרות לי בו זמנית: "ברוך הבא לחיקו של ישוע אדוננו. כולנו הכבשים האובדות." ופשוט כך, הפכתי למאמין באדוננו באופן שלא יכולתי להעלות על דעתי. לאחר מכן, הלכתי לכנסייה כל שבוע כדי להשתתף בתפילות, לשמוע את הכומרה מספרת סיפורים מספרי הקודש ולקרוא את כתבי הקודש. שמחתי תמיד והייתי בטוח מאוד בלבי בתחושה שישוע אדוננו הוא באמת טוב.

36. אם אלוהים לא היה מושיע אותי

לינגוו, יפן

"לולא הושיעני אלוהים, הייתי נע ונד בעולם, נאבק קשות וכאוב בחטא, כל יום עגום, חסר תקוה. לולא הושיעני אלוהים, הייתי עדיין נדרס ברגליו של השטן, לכוד בחטא ובהנאותיו, בור באשר למה שיהיו חיי. לולא הושיעני אלוהים, הייתי כאן היום בלי ברכותיי, מבלי דעת למה להמשיך לחיות או מהי משמעות חיינו. לולא הושיעני אלוהים, הייתי עדיין מבולבל באמונתי, מעביר את ימיי בחלל ריק, לא אדע במי אתן אמונתי. סוף סוף הבנתי, שידי אלוהים האוהבות אוחזות בידיי בהולכנו. לעולם לא אתעה בדרכי, כי במסלול הנפלא הזה אשאר. סוף סוף הבנתי את כוונת אלוהים ורצינותו כלפי האדם. רשמים כוזבים הוסרו לחלוטין, את בשרי ואת נשמתי לאלוהים אתן" ('לולא הושיעני אלוהים' ב'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'). בכל פעם שאני שומעת את מזמור החוויה הזה, אני תמיד מתרגשת מאוד. לולא אלוהים היה מושיע אותי, כפי שמתאר המזמור, ייתכן שעדיין הייתי משוטטת בעולם ללא מטרה, מייגעת את עצמי במרדף אחר כסף, אפילו עד כדי כך שכבר מזמן הייתי מפסידה את חיי ומתה בארץ זרה...

דברי האל מנחים אותי ללמוד איך לחנך את ילדיי (II)

מאת צ'יאצ'ו, מלזיה

יום אחד אחרי ארוחת ערב לימדתי את בני הבכור איך לקרוא סינית – רק את המילים הפשוטות, "שמים, ארץ, אנשים ואדמה, אבא, אמא..." לימדתי אותו מספר פעמים, אבל הוא עדיין לא הצליח לכתוב אותן. הוא כתב את המילה הראשונה ואז שכח את המילה הבאה. הכעס בתוכי התעורר, הפניתי לעברו מבט כועס וצעקתי בקול רם: "כמה אתה טיפש! אתה אפילו לא יכול ללמוד כמה מילים בודדות!". בני הבכור נבהל ורץ לעמוד בפינה. נזפתי בו: "בוא הנה ותמשיך לכתוב!". הוא לא בא, אז תפסתי אותו בחוזקה ומשכתי אותו לכסא. כשראיתי את מבטו מעורר הרחמים של בני, חשתי כאב דוקר בלבי. בכיתי, חזרתי לחדרי והתפללתי לאלוהים: "אלוהים! ברגע שבני אכזב אותי, לא הצלחתי לשלוט בכעס שלי. אני לא רוצה להתייחס לילדים שלי כך. אלוהים, בבקשה עזור לי." אחרי התפילה, נרגעתי אט אט.

14. הפגת חששות תמידיים

מקס, ארה"ב

נולדתי בארה"ב ב-1994, ואמי ואבי היו שניהם סינים. אמי היתה אשת קריירה מצליחה טיפוסית וכן עצמאית וכשרונית מאוד. אהבתי את אמי מאוד. כשהתחלתי את כיתה ב', הוריי החזירו אותי לסין כדי שאוכל ללמוד סינית, ובאותו זמן גם התחלתי ללמוד על ישוע אדוננו. אני זוכר שזה היה מתישהו ב-2004, כשיצאתי מהכיתה והלכתי הביתה וגיליתי שהיתה לנו אורחת. אמי הציגה אותה ככומרה שהגיעה מאמריקה. שמחתי מאוד, משום שידעתי שאמי כבר האמינה בישוע אדוננו במשך זמן מה. באותו יום, הכומרה האמריקאית הזו סיפרה לי כמה סיפורים על ישוע אדוננו. זמן קצר לאחר מכן, הובלתי לחדר האמבטיה, ומבלי אף לחכות לתשובתי, הכומרה הטביעה את ראשי באמבט בתנועה מהירה. תוך רגע נמשכתי שוב מחוץ למים בידי הכומרה. רק שמעתי את אמי ואת הכומרה אומרות לי בו זמנית: "ברוך הבא לחיקו של ישוע אדוננו. כולנו הכבשים האובדות." ופשוט כך, הפכתי למאמין באדוננו באופן שלא יכולתי להעלות על דעתי. לאחר מכן, הלכתי לכנסייה כל שבוע כדי להשתתף בתפילות, לשמוע את הכומרה מספרת סיפורים מספרי הקודש ולקרוא את כתבי הקודש. שמחתי תמיד והייתי בטוח מאוד בלבי בתחושה שישוע אדוננו הוא באמת טוב.

ב-2008, הגעתי לאמריקה כדי ללמוד, ואבי הצטרף אליי כדי ללוות אותי. בכל הזמן שחייתי שם המשכתי ללכת לכנסייה כדי להשתתף במפגשים. ב-2012, כשסיימתי את התיכון, חזרתי לסין כדי לבקר את אמי. כשעמדתי לעזוב, אבי אמר לי דברים בעלי משמעות מרחשי לבו. הוא אמר לי שאמי החיה במולדתנו התחילה להאמין במשהו שנקרא "הברק ממזרח", והוא קיווה שאחרי שאשוב אוכל לדבר עם אמי בעניין זה ולגרום לה לוותר על אמונתה בברק ממזרח. כאדם שעמד להתחיל ללמוד באוניברסיטה, כמובן שלא יכולתי לשמוע רק את הצד של אבי בסיפור. לפיכך, לאחר מכן, נכנסתי לאינטרנט וחיפשתי קצת אחר מידע על הברק ממזרח, כדי באמת להבין מעט על זה. כתוצאה מכך, מצאתי כמה אמירות שהופצו על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית והכמרים והבכירים הדתיים, המאשימות ומשמיצות את הברק ממזרח. בזמן שהתכוננתי לשוב לסין ולראות את מצבה הנוכחי של אמי, דאגתי לה קצת. לאחר שחזרתי, ראיתי שהכול היה רגיל, ושהיא לא השתנתה כלל באהבתה ובדאגתה אליי. אמונתה באלוהים התחזקה במיוחד והיא הפכה אף יותר אדוקה משהיתה. הסרתי מעליי את דאגותיי לאמי.