ז. יש לשתף בבירור שרק מה שהמשיח של אחרית הימים מביא הוא דרך חיי הנצח
1. יש להבין שהמסר שהאדון ישוע הפיץ בעידן החסד היה רק דרך ההכאה על חטא.
פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:
"הכו על חטא, כי מלכות שמיים קָרבה" (מתי ד' 17).
"כי זה הוא דמי, דם הברית החדשה, הנשפך בעד רבים לסליחת חטאים" (מתי כ"ו 28).
"ואשר תקרא בשמו תשובה וסליחת החטאים בכל הגוים, החל מירושלים" (לוקס כ"ד 47).
דברי אלוהים רלוונטיים:
בהתחלה, הפיץ ישוע את הבשורה והטיף לדרך החרטה ואחר כך המשיך להטבלת בני אדם, ריפוי מחלות וגירוש שדים. לבסוף הוא גאל את האנושות מחטא והשלים את עבודתו לעידן כולו.
מתוך 'מסתורין ההתגלמות (1)' ב'הדבר מופיע בבשר'
עבודתו של ישוע הושלמה בהתאם לצורכי האדם באותו עידן. משימתו הייתה לגאול את האנושות, לסלוח לה על חטאיה, ולכן טבעו היה כל כולו ענווה, סבלנות, אהבה, אדיקות, צניעות, רחמים ורוחב לב. הוא ברך את האנושות ברוחב לב והעניק לה חסד בשפע ואת כל מקורות ההנאה: שלווה ואושר, סבלנותו של ישוע ואהבתו, רחמיו ורוחב לבו. באותם ימים, כל שידע האדם היה שפע של הנאות: לבו היה שלו ובטוח, רוחו הייתה מנוחמת והוא שאב את כוחותיו מישוע הגואל. עצם היכולת להשיג את הדברים האלה הייתה תוצאה של העידן שבו הוא חי. בעידן החסד, האדם הושחת על-ידי השטן ולכן עבודת הגאולה של כלל האנושות הצריכה מידה רבה של חסד, סבלנות ואיפוק אינסופיים, ואף יותר מכך, קורבן שיכול היה לכפר על חטאי האנושות. בעידן החסד כל שראו בני האדם היה קורבן החטא שלי למען האנושות - ישוע. הם ידעו שאלוהים יודע להיות רחום וחנון, וכל מה שראו היו רחמיו של ישוע ורוחב לבו. הסיבה לכך הייתה העובדה שחיו בעידן החסד. לכן, בטרם יכלו להיגאל, היה עליהם ליהנות מהחסד הרב שהעניק להם ישוע - זה היה הדבר היחיד שהיטיב עמם. כך, דרך התענגותם על החסד, הם יכלו לקבל מחילה על חטאיהם, ויכלו להיגאל דרך איפוקו ורחמיו של ישוע. רק דרך איפוקו וסבלנותו של ישוע הם יכלו לקבל מחילה וליהנות משפע החסד שישוע העניק להם - ממש כפי שאמר ישוע, "לא באתי לקרוא את הצדיקים לתשובה, כי אם את החוטאים". ...ככל שהרבה ישוע לאהוב את האנושות ומחל לבני האנוש על חטאיהם והעניק להם שפע רחמים ורוחב לב, כך גדלה יכולתו של האדם להיגאל ולהיקרא "הכבשים האובדות" שהחזיר ישוע במחיר כבד. השטן לא יכול היה להפריע לעבודה זו כיוון שישוע נהג במאמיניו כפי שאם אוהבת נוהגת בפעוטות שבזרועותיה. הוא לא כעס עליהם או תיעב אותם, אלא היה מלא ברחמים. הוא מעולם לא נהג בהם בזעם אלא בסבלנות והעלים עין מטיפשותם ובורותם, ומחל להם לא "עד שבע פעמים אלא עד שבעים ושבע." כך לבו תיקן את לבם של אחרים ובני האדם זכו למחילה דרך איפוקו.
מתוך 'האמת בנוגע לעבודה בעידן הגאולה' ב'הדבר מופיע בבשר'
בזמנו, ישוע אמר לתלמידיו רק סדרה של דרשות בעידן החסד, לדוגמה, כיצד לנהוג, כיצד להתאסף יחד, כיצד להתחנן בתפילה, כיצד להתייחס לזולת, וכן הלאה. העבודה שביצע היתה עבודת עידן החסד, והוא הסביר רק כיצד על תלמידיו וחסידיו לנהוג. הוא עשה רק את עבודת עידן החסד ולא את עבודת אחרית הימים. ...לעבודתו של אלוהים בכל עידן יש גבולות ברורים; הוא עושה רק את עבודת העידן הנוכחי ולעולם אינו מבצע מראש את שלב העבודה הבא. רק כך יכולה עבודתו המייצגת בכל עידן לבוא לקדמת הבמה. ישוע דיבר רק על האותות לאחרית הימים, הוא אמר כיצד להיות סבלני וכיצד להיוושע, כיצד להתחרט ולהתוודות, וכן כיצד לשאת את הצלב ולשאת סבל; הוא מעולם לא דיבר על הדברים שבהם על האדם להיווכח בהם באחרית הימים ולא אמר כיצד לשאוף להשביע את רצון אלוהים.
מתוך 'כיצד יכול אדם שהגדיר את אלוהים בתפיסותיו לקבל את גילויי אלוהים?' ב'הדבר מופיע בבשר'
האדם זכה לחסד רב, כגון שלווה ואושר גשמיים, ברכה לכול המשפחה על סמך אמונתו של אחד מבניה, ריפוי מחלות וכו'. היתר היו מעשיו הטובים של האדם ומראהו ירא השמיים. אם האדם יכול היה לחיות על סמך זאת, הוא נחשב למאמין טוב. רק מאמינים כאלה יכולים היו להיכנס לגן העדן לאחר מותם, ומשמעות הדבר היא שהם נושעו. אך במהלך חייהם, הם לא הבינו כלל את דרך החיים. הם רק חטאו ואחר כך התוודו, במעגל תמידי ללא כול דרך לעבר שינוי טבעם. כזה היה מצבו של האדם בעידן החסד.
מתוך 'מסתורין ההתגלמות (4)' ב'הדבר מופיע בבשר'
עבודתו של ישוע היתה רק למען גאולת האדם והצליבה. לפיכך, לא היה צורך שיאמר דברים נוספים כדי לכבוש אדם כלשהו. חלק גדול מן הדברים שלימד את האדם נלקח מן הדברים שבכתבי הקודש, וגם אם עבודתו לא חרגה מכתבי הקודש, הוא בכל זאת הצליח להגשים את עבודת הצליבה. עבודתו לא היתה עבודת המלה, ולא למען כיבוש האנושות, אלא כדי לגאול את האנושות. הוא פעל רק כקורבן החטאת למען האנושות, ולא פעל כמקור המלה למען האנושות.
מתוך 'חזון עבודתו של אלוהים (1)' ב'הדבר מופיע בבשר'
...עבודתו של ישוע בזמנו היתה גאולת האנושות כולה. חטאיהם של כל מאמיניו נסלחו; כל עוד האמנת בו, הוא היה גואל אותך; אם האמנת בו, לא היית עוד חוטא, שוחררת מחטאיך. זו היתה משמעותה של ישועה ושל הצדקה על ידי אמונה. אולם, בקרב המאמינים, נותר חלק מרדני המתנגד לאלוהים, שעדיין היה צורך להרחיקו באיטיות. משמעותה של ישועה לא היתה כי האדם נפל לחלוטין בנחלתו של ישוע, אלא שהאדם לא היה שייך עוד לחטא, שנמחל לו על חטאיו: בתנאי שהאמנת, לעולם לא תהיה עוד שייך לחטא... ישוע לא בא כדי להביא את האדם לשלמות ולזכות בו, אלא כדי לעשות שלב אחד של עבודה: להביא את הבשורה על מלכות השמיים ולהשלים את עבודת הצליבה - וכך, לאחר שנצלב, עבודתו באה לסופה המוחלט.
מתוך 'חזון עבודתו של אלוהים (2)' ב'הדבר מופיע בבשר'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה